ראש ישיבה - ישיבת ליובאוויטש טורונטו
בגמ' (ו, ב) "אמר מר אבל ים ובקעה והאיסטוונית והכרמלית אינן לא כרשות היחיד ולא כרשות הרבים, ובקעה אינה לא כרשות היחיד ולא כרשות הרבים, והא תנן הבקעה, בימות החמה רשות היחיד לשבת, ורשות הרבים לטומאה. בימות הגשמים רשות היחיד לכאן ולכאן. אמר עולא לעולם כרמלית הויא, ואמאי קרי לה רשות היחיד לפי שאינה רשות הרבים".
וצ"ב: אמאי קרי לי' רה"י, והרי כרמלית כמו שאינה רה"י הכי נמי אינה רה"ר (ועי' בירושלמי בהסוגיא (לגירסת - ופי' - הפני משה שם) דקרי לי' לכרמלית רה"ר לפי שאינה רה"י).
וממשיך בגמ': "רב אשי אמר כגון דאית לה מחיצות, וכי הא דאמר עולא אמר רבי יוחנן קרפף יותר מבית סאתים שלא הוקף לדירה, ואפילו כור ואפילו כוריים, הזורק לתוכו חייב . . בשלמא רב אשי לא אמר כדעולא, אלא עולא מאי טעמא לא אמר כשמעתיה, אמר לך אי דאית לה מחיצות בקעה קרי לה, קרפף היא, ורב אשי, רשות היחיד קתני", ע"כ הסוגיא.
ולכאו' צ"ע: מאי קאמר בשלמא רב אשי לא אמר כדעולא, ולכאו' אי"ז דרך הש"ס, כ"א מפרש ומפרט הטעם למה לא פי' כמותו. ואי נימא דז"פ דר' אשי לא אמר כעולא משום דרה"י קתני, א"כ צ"ע מאי דמסיים "ור' אשי רה"י קתני" הרי זה הי' הסברא של ה"בשלמא" שלפנ"ז, ומאי מוסיף בזה1?
גם צ"ע כמשה"ק הגרע"א בגהש"ס, הרי בטהרות שם בכמה מהמשניות נזכר רה"י ובכולם מוכרחים לפרש כעולא דהכוונה ברה"י הוא שאינה רה"ר (וכן פי' בפיה"מ וברע"ב שם, וכ"כ בתפא"י שם שכ"ה בכל הפרק שם), וא"כ מהו קושיית רב אשי רה"י קתני?
והנה ראיתי בנימוקי הגרי"ב שתי' ע"פ דברי התוס' בב"מ (יג, ב) בד"ה 'במגביה' (שכ' שם: "וא"ת הא דתניא בפ"ק דקדושין (טז, ב) אמה העבריה מציאתה לאביה ושכר בטלה לרבה היכי מתוקמא אליבא דרבא דאם הגביהה עם מלאכתו ליכא שכר בטלה ואם לא הגביהה עם מלאכתו א"כ מציאתה לאדוניה, וי"ל דהתם ודאי צריך להעמיד בנוקבת מרגליות"). אמנם לכ' (במחכ"ת וכו') אין הנידון דומה לראי', דהתם מדובר במשנה וברייתא שבב' מקומות שונים, משא"כ כאן שהמדובר הוא בכמה משניות שבהמשך אחד! גם, הרי שם לא מצינו שאמר שאידך תירוצא אין שייך, משא"כ כאן שאמר בהדיא שלא יכול לפרש כעולא משום דרה"י קתני.
ועד"ז צ"ע דאמאי לא הק' הגמ' מעיקרא גם מאיסטוונית שבברייתא למאי דקתני במשנה שם דהוי רה"י. ועי' בחת"ס שפי' דידוע דיש כמה גווני, אבל (מלבד מה דצ"ע ממה שהק' הרשב"א להלן (ז, א), דלפי"ד לכאו' לק"מ, הנה) לפ"ז צ"ע ביותר, דהו"ל להגמ' לפרושי באיזה סוג מיירי. גם צ"ע דהו"ל להגמ' להקשות על רב אשי דאמר רה"י קתני מאידך משניות דהתם. גם צ"ע אמאי לא פי' בהדיא בטעמא דעולא דלא אמר כרב אשי דהוא משום אידך משניות.
והנה עי' בריטב"א שכתב: "אי דאית ליה מחיצות בקעה קרי ליה קרפף היא. פי' דסבר עולא דטפי משתמיט תנא למיקרי [לכרמלית] רשות היחיד מלמיקרי לקרפף בקעה, ורב אשי סבר איפכא", וצ"ב במאי קמיפלגי.
ומה שאפ"ל בכ"ז דהנה אח"כ מקשה הגמ' על מאי דתני בברייתא והכרמלית "אטו כולהו נמי לאו כרמלית נינהו, כי אתא רב דימי אמר רבי יוחנן לא נצרכה אלא לקרן זוית הסמוכה לרשות הרבים". והק' בראשונים וכו' דמאי מתרץ ר"י, סוכ"ס אמאי קרי לי' כרמלית טפי מאינך (עי' בבעה"מ מ"ש בזה). ובפנ"י כ' בזה וז"ל: "ויש לדקדק אכתי אמאי קרי להאי כרמלית טפי מאינך דלעיל ים ובקעה ואסטוונית. ויש ליישב ע"פ מה שכתבו תוס' לעיל [ו, א ד"ה 'כרמלית'] בשם הירושלמי דכרמלית היינו מלשון כרמל דכתיב בקרא שפירושו לא לח ולא יבש אלא בינוני והיינו שדומה קצת ללח ויבש א"כ לא שייך הך מילתא אלא לענין קרן זוית הסמוכה לר"ה דוקא דא"כ דמי קצת לרשות הרבים כיון דזימנין דחקי ביה רבים ודומה קצת לרה"י כיון שהוא בקרן זוית הסמוכה לרה"י דא"כ הוא באמת של יחיד כמו שפירש"י משא"כ בים ובקעה לא דמי כלל לא לרה"ר ולא לרה"י דהא לא שכיחי ביה רבים ולית להו מחיצות, כן נראה לי וק"ל", ועד"ז תי' החת"ס.
והנה לפי דבריהם קשה איסטוונית, שנזכר בהברייתא, דלכ' פשוט דזהו מהסוג דקרן זוית, וגם האחרונים הנ"ל לא הזכירו כ"א ים ובקעה. אבל עכ"פ זכינו מדבריהם דיש שני סוגי כרמלית, דיש כרמלית שאין בה שום רשות (שהוא 'כארמלית'), ובכלל הסוג הזה הם ים ובקעה, ועוד יש כרמלית שמורכב מב' הרשויות דרה"ר ורה"י (וזהו מלשון 'כרמל'), ומסוג הזה הוא איסטוונית, וקרן זוית וכיו"ב.
ומעתה יתבאר הסוגיא על נכון, דהנה מובן דדוחק לקרוא לכרמלית רה"י מפני שאינה רה"ר, דהרי גם אינה רה"י. אבל בכרמלית כזו שמה שזה כרמלית הוא מפני שזהו הרכבה מרה"ר ורה"י, א"כ בזה שפיר אפשר להגדיר שמה שאי"ז רה"ר הוא משום שזהו גם רה"י, והיינו דקרי לי' לכרמלית רה"י לפי ש(עי"ז שיש בה גם צד רה"י, עי"ז) אינה רה"ר, וזהו מה שעשאה לכרמלית. ובאופן אחר: מה שאמרו במשנה דטהרות דבקעה רה"י, הוי כאילו אמר דהוי 'גם' רה"י (ואינה רק רה"ר, ולכן אין לה דין רה"ר), וכמו שמצינו עד"ז בגמ' כמ"פ. אבל בכרמלית שאינה לא רה"י ולא רה"ר לא שייך לקוראה רה"י לפי שאינה רה"ר, דהא גם רה"י אינה.
וא"ש דמעיקרא קאמר בגמ' בשלמא רב אשי לא אמר כעולא, ולא פירש, והיינו משום דטעמא דרב אשי מובן בפשטות, דאם הכוונה כרמלית הול"ל כרמלית ולא רה"י. ואף אי תימא דכרמלית הוי ג"כ רה"י, דה"ז מורכב מרה"י ורה"ר ביחד ויש בה גם רה"ר, מ"מ עדיפא לי' לתנא לקרוא לזה כרמלית בהדיא. וע"ז קאמר עולא דגם קרפף לא הו"ל לקוראה בקעה, דאף שהקרפף הוי ג"כ בקעה, דהוי בקעה המוקף מחיצות, מ"מ אחרי שמוקפת מחיצות לא הו"ל לקוראה בקעה כ"א קרפף.
וע"ז קאמר בגמ' ור' אשי רה"י קתני, וכרמלית לא הוי קרי לי' תנא רה"י, והיינו דכרמלית זה, שהוא מל' כארמלית, שאינו לא רה"ר ולא רה"י, אין שייך כלל לקוראה רה"י, ולכן עדיף לפרש המשנה דבבקעה הכוונה לקרפף. וא"ש דאין להקשות מאידך משניות דבפרק שם, וכן מאיסטוונית, דבכלהו גם ר' אשי יפרש שפיר כעולא דבמאי דקתני רה"י הכוונה לכרמלית, ואמאי קרי לי' רה"י לפי שאינה רה"ר, וכמשנ"ת (וכמדומה שכולהו הם מאידך סוג).
ובסברת עולא אפ"ל דהוא חולק בעיקר ההגדרה הנ"ל, דהנה יעויין בירושלמי בהסוגיא דאיתא שם: "בקעה דתנינן הבקעה בימות החמה רשות היחיד לשבת ורשות הרבים לטומאה ובימות הגשמים רשות הרבים לכאן ולכאן אם אומר אתה רשות היחיד לכאן ולכאן לא תהא טעונה הקפ' כלי בהמה ותנינן הקיפוה כלי בהמה מטלטלין בתוכה". והנה עי' בקה"ע שם שמשנה הגירסא ומפרש הירושלמי לגמרי כהתלמוד שלנו, אבל עי' בפני משה שם שמפרש כהגירסא שלפנינו בירושלמי, ומפרש דבימות החמה הוי רה"י, ובימות הגשמים הוי כרמלית וקרי לי' רה"ר לפי שאינה רה"י, ע"ש.
והנה לבד מה שלפי' הפנ"מ יוצא שבירושלמי ישנם סברות הפוכות מסוגיין לענין ימות החמה וימות הגשמים (וצ"ע בסברת הירושלמי, ואולי משום שבימות הגשמים ישנם עכ"פ האנשים העובדים שצריכים לזרוע וכו'), הנה בנוסף לזה יוצא שלהירושלמי הוי בקעה בימות החמה רה"י דאורייתא (דהא בימות הגשמים הוי כרמלית וקרי לי' רה"ר לפי שאינה רה"י, וא"כ ע"כ מאי דקאמר דבימות החמה רה"י הכוונה רה"י דאורייתא). ויוצא חידוש דשייך רה"י דאורייתא בבקעה אף שאין בה מחיצות (וכן ראיתי ב'עץ הדעת טוב' בסוגיין שמפרש אף לפי הגמ' שלנו "ומשמע דהוי רה"י לגמרי ולא כרמלית, דאל"כ לא הי' רה"י לטומאה כמו בימות החמה" ע"ש (אלא שלא הבנתי הראי' שלו)).
ועכ"פ לפ"ז נוכל לומר שפיר דעולא אית לי' סברא זו, ולכן סב"ל דגם בבקעה מה דהוי כרמלית הוא משום שמורכבת מרה"י ורה"ר, ושפיר יכול לפרש (אף אי סובר כסברת ר' אשי ככל משנת"ל) דגם לענין בקעה הוי הכוונה ברה"י לכרמלית, וקרי לי' רה"י לפי שאינה רה"ר, כשאר המשניות שם.
1) והנה קושיא זו הוא לגירסת הב"ח, דגריס "בשלמא רב אשי לא אמר כעולא", דלפ"ז ברור שבגמ' אינו מפרש הטעם, וכן אפשר לפרש גם להגירסא שלפנינו "כדעולא". אולם ראיתי בהגהות והערות בשם ספר מנחת יהודה שהביא גירסא "בשלמא רב אשי לא אמר כדעולא אמר רבי יוחנן", ולפ"ז הוי הפי' "בשלמא רב אשי לא אמר [כמו עולא דאמר דרה"י הכוונה כרמלית] כדעולא אמר ר"י [דאמר דקרפף הוי רה"י, וא"כ אפשר להעמידה ברה"י כפשוטה]. ולגירסא זו לק"מ קושיא הנ"ל [ולב' הגירסאות-פירושים יש קושי בל' הגמ', דלפי' הראשון ק' כנ"ל דאמאי לא פי' הטעם אמאי ר' אשי לא אמר כעולא, אבל לגירסא ופי' הב' ק' השמטת המילים המפרטים מה רב אשי לא אמר (היינו דאמר "רב אשי לא אמר" ולא פי' מה לא אמר)].
והנה עי' ברש"י (בד"ה כדעולא) שכ' "דאמר מחיצה היא לקרות רשות היחיד, אלא שמחוסרת דירה, לכך אסורה לטלטל מדרבנן, והא דקתני רשות הרבים לטומאה כגון שיש פתחים במחיצותיה, ונכנסין בזו ויוצאין בזו". ולכ' זהו ראי' ל(גירסת ו)פי' המנחת יהודה, דהא רש"י קאי על המלה "כדעולא", ומפרשה (לא שזהו הפירוט על מה שר' אשי לא אמר (דאז הי' צריך לפרש כדעולא דאמר דרה"י פירושה כרמלית), כ"א) שזהו הסברת הטעם אמאי לא פי' כעולא (מאחר דסב"ל כאידך דין דעולא).
אמנם נראה דרש"י קאי אדלעיל מיני' בגמ', על מאי דקאמר "וכי הא דאמר עולא" ורש"י (גורס, או) משנה קצת מלשון הגמ' וכותב (במקום "וכי הא") "כדעולא. ולפ"ז אין מזה שום ראי' לנידו"ד (ולכ' כן צל"פ לפי הב"ח). ונראה דכן מוכח לפרש בדברי רש"י (אף דצריכים לדחוק שיש כאן שינוי מל' הגמ', משא"כ אי קאי על אח"כ, א"כ הד"ה "כדעולא" מתאים לגירסת הגמ' שלפנינו) דהרי מסיים "והא דקתני רשות הרבים לטומאה כגון שיש פתחים במחיצותיה, ונכנסין בזו ויוצאין בזו". ובשלמא אי קאי אדלעיל, דשם הוא הביאור בהאוקימתא דר' אשי בהברייתא, א"כ מתאים לבאר שם איך יתבאר הדין דטומאה לפ"ז, אבל אי קאי על "כדעולא" הב' (שמבאר הטעם שר' אשי לא פי' כעולא), א"כ אין מקום הך סיום שם כלל.
Download PDF