שבת קטו, ב: "איתיבי' תרגום שכתבו מקרא ומקרא שכתבו תרגום וכתב עברית מצילין מפני הדליקה", ועיין רש"י ד"ה 'תרגום' שבתורה שכתב ב' פירושים, ופי' הא' הוא שכתב יגר שהדותא בלשון מקרא, והקשו דלפי זה מה החילוק בין מה שאמר לבן ומה שאמר יעקב [שיעקב קרא לו גלעד שהוא הוא המקרא דיגר שהדותא].

ויש שפירשו שכתב "ויקרא לו לבן גלעד בארמית" [או מקרא שכתבו תרגום שכ' "ויעקב קרא לו יגר שהדותא בלשון הקודש"].

ואולי י"ל יותר בפשטות עפ"י מ"ש בגמ' לקמן דס"ת דיש בו פ"ה אותיות מצילין אותו ופליגי רב הונא ורב חסדא אם צ"ל מכונסות או אפילו מפוזרות, ומקשה הגמ' על רב הונא מלשון הברייתא "שיש בו ללקט" דללקט משמע אפילו מפוזרות, ותי' רב חסדא אליבא דרב הונא שללקט קאי אתיבות והיינו שהתיבות מפוזרין אבל הפ"ה אותיות צריכים להיות תיבות שלימות [עיין רבינו חננאל, וצ"ע האריכות ואכ"מ] וכ"פ ברמב"ם ושו"ע.

ולפי זה י"ל שתרגום שכתבו מקרא הוא שכתב גל עד בשתי תיבות [וע"ד יגר שהדותא שהוא ב' תיבות] משא"כ אצל יעקב גלעד הוא תיבה אחת, ונפק"מ כנ"ל הוא איך חשבינן הפ"ה אותיות.