בגמרא שבת ז, א איתא "וכי הא דאמר עולא אמר רבי יוחנן קרפף יותר מבית סאתים שלא הוקף לדירה, ואפילו כור ואפילו כוריים, הזורק לתוכו חייב, מאי טעמא מחיצה היא, אלא שמחוסרת דיורין", וברש"י שם, ד"ה "כגון דאית לה מחיצות": "ואשמעינן, דאף על גב דהיקפה יתר מבית סאתים ולא הוקף לדירה שאין ביתו סמוך לה קודם היקף, ולענין לטלטל לתוכה הויא ככרמלית כדאמרינן בעירובין שאין מטלטלין בו אלא בארבעה, אפילו הכי דאורייתא רשות היחיד היא, והזורק מרשות הרבים לתוכה חייב".

והנה הגרעק"א מציין לשני מקומות והניח בצע"ג, והם:

א. לקמן (פ, א) איתא: "תנו רבנן הוציא חצי גרוגרת, וחזר והוציא חצי גרוגרת, בהעלם אחד חייב, בשתי העלמות פטור. רבי יוסי אומר בהעלם אחד לרשות אחד חייב, לשתי רשויות פטור. אמר רבה והוא שיש חיוב חטאת ביניהם. אבל כרמלית לא". וברש"י ד"ה 'והוא שיש חיוב חטאת ביניהם': "שמופסקות ברשות היחיד, אבל אם היה כרמלית מפסיקן, כגון קרפף יותר מבית סאתים, או בקעה ושני בתים פתוחים, אחד לרשות הרבים זה ואחד לזה, והוציא חצי גרוגרת מבית זה לרשות זה, וחצי גרוגרת מבית זה לרשות זה שהיא פתוחה לה חייב, דכיון דלא מפסיק לה רשות היחיד חדא רשותא הוא".

ב. לקמן (צט, ב): "אמר רב מישא, בעי רבי יוחנן כותל ברשות הרבים גבוה עשרה ואינו רחב ארבע, ומוקף לכרמלית, ועשאו רשות היחיד. וזרק ונח על גביו, מהו מי אמרינן כיון דאינו רחב ארבע מקום פטור הוא, או דילמא כיון דעשאו רשות היחיד כמאן דמלי דמיא. אמר עולא קל וחומר, לאחרים עושה מחיצה לעצמו לא כל שכן" וברש"י ד"ה 'מוקף לכרמלית': "בכותל זה הקיפו בקעה שהיתה כרמלית ועל ידו נעשית רשות היחיד כגון שהוקף לדירה או לא הקיפו בו אלא בית סאתים".

ויש עוד רש"י שלא הביאו הגרעק"א והוא בסוכה (מג, א) בד"ה "ויעבירנו ארבע אמות ברשות הרבים", דכתב: "הוא הדין דמצי למימר ויוציא מרשות היחיד לרשות הרבים, אלא שברוב מקומות וענינים אמרינן יש לחוש להעברת ארבע אמות, ואין לחוש להוצאה, כגון אם היה מונח בכרמלית או בקרפף או בגינה, דאין כאן איסור הוצאה דאורייתא. ע"כ.

ויסוד קושיתו היא דלכאורה יש סתירה בשיטת רש"י בנוגע לדין קרפף שלא הוקף לדירה. דכאן כתב שהוא רשות היחיד, והזורק לתוכו מרה"ר חייב. ובדף פ ודף צט, כתב דהוא כרמלית.

ומצאתי בשפ"א שרצה לחדש בשיטת רש"י, שיש ג' גדרים בקרפף. א. שהוקף לדירה, או לא הוקף לדירה עד בית סאתיים. ואז הוא רה"י גמור. ב. יותר מבית סאתיים שלא הוקף לדירה ואין בו דירה עכשיו. והדין בזה שהוא כרמלית גמור. ג. יותר מבית סאתיים שלא הוקף לדירה ובנו בו דירה אחר ההיקף. והדין בזה הוא שבעצם הוא רה"י מן התורה רק שיש בו דין כרמלית מדרבנן. ובזה א"ש דברי רש"י. דכאן מדובר אודות קרפף הג', ומשו"ה יש לו דין רה"י מן התורה וכרמלית דרבנן. ובדף פ ודף צט ובסוכה דף מג, מדובר אודות קרפף הב', ודינו ככרמלית גמור.

וסמוכין לדבריו יש לדייק בדברי רש"י כאן שכתב, "ולא הוקף לדירה שאין ביתו סמוך לה קודם היקף", דאולי בא להדגיש שאחר ההיקף יש בו דירה, כביאור השפ"א.

והנה האחרונים הקשו עליו מסוגיא דעירובין (סז, ב) דאיתא שם: "סלע שבים, גבוה עשרה ורוחב ארבעה - אין מטלטלין לא מן תוכו לים, ולא מן הים לתוכו. פחות מכאן - מטלטלין. עד כמה - עד בית סאתים", וברש"י שם ד"ה 'לעולם ארישא': "ולאו אמתוכו לים קאי אלא אדיוקא קאי והכי קא דייק הא בתוכו מטלטלין דהא רשות היחיד היא עד כמה עד בית סאתים אבל טפי לא דשויוה רבנן ככרמלית לענין טלטול משום דמחוסר דירה ומיחלף ברשות הרבים מיהו לענין מתוכו לים רשות היחיד היא". ושם מדובר אודות מקום שבודאי אין דירה דהרי היא סלע בים. ורש"י כתב בהדיא שהיא רה"י ושויוה רבנן ככרמלית לענין טלטול.

וכן משמע מדברי רש"י לעיל בעירובין (כד, א) על הא ד"אמר רב נחמן אמר שמואל: קרפף יותר מבית סאתים שלא הוקף לדירה, כיצד הוא עושה פורץ בו פירצה יותר מעשר, וגודרו ומעמידו על עשר, ומותר". וכתב רש"י ד"ה 'קרפף יותר מבית סאתים שלא הוקף לדירה': "ואחרי כן בנה אצלו דירה, ואמרינן לקמן הוקף שלא לדירה ולבסוף פתח לו פתח דירת ביתו לא מהני". ע"כ. הרי כתב מפורש דהוקף ולבסוף פתח "לא מהני". וצ"ע בדברי השפ"א.

ויש לעיין למה הגרעק"א לא הביא מרש"י בסוכה דף מג דהרי שם כתב מפורש "דאין כאן איסור הוצאה דאורייתא" מה שלא כתב בשאר דוכתי. וי"ל דבדברי רש"י שם יש לומר דקאי בקרפף שלא הוקף כלל ומשו"ה ה"ה כרמלית גמורה. ומי יימר לן שהוא מוקף כלל. ומשו"ה לא הקשה מזה כלל. וא"ש.

ואולי אפשר ליישב קושית הגרעק"א בהקדם הסוגיא הידועה שנחלקו בה האחרונים (ע"פ דברי הראשונים) אם איסור דרבנן מהני לדאורייתא. וראיתי מובא בשם ה'חשק שלמה' במגילה דף ה שנסתפק בקטן שהגדיל בפורים שחל בשבת, או בשכחו ונאנסו ולא קראו את המגילה בע"ש, אי צריך לקרות את המגילה בשבת, די"ל דבתר דעקרו לחיוב הקריאה בשבת שוב אינו מוטל על יום השבת שום חיובי קריאה.

והגרעק"א בדו"ח שלו במערכה ח' כתב בפשיטות דגם גדול שתוקע בשבת קיים מצות שופר דזמנו גם בשבת אלא דעבר על שבות דשבת. והביאו ראי' לשאלה זו מתוס' סוכה (ג, א) שכתבו לענין דין סוכה במי שהוא יושב ראשו ורובו בסוכה ושולחנו בתוך הבית, דאע"ג שאין זה אלא פסול דרבנן מ"מ גם מדאורייתא לא יצא ולא קיים מצות סוכה. ומ"מ הביאו בשם הר"ן על המשנה מי שהיה ראשו ורובו בסוכה וכו' דכתב לאו דוקא (לא קיים מצות סוכה) דהא מדרבנן הוא דמיתסר, אלא הכי קאמר לא קיימת מצות סוכה כראוי וכרצון חכמים וכדתנן בפרק ערבי פסחים כל מי שלא אמר שלשה דברים אלו בפסח לא יצא ידי חובתו כלל, כלומר שלא קיים מצותן כראוי.

הרי דיש פלוגתא בענין זה אם מהני איסור דרבנן לפעול בדין דאורייתא ועיין באחרונים ששקו"ט בזה, ואכ"מ.

והנה בדין קרפף יש לדייק מלשון הגמרא ומלשון רש"י דאין הכוונה דהוא רה"י, והחמירו בו כדין כרמלית, כ"א שנתנו בו דין כרמלית מדרבנן. וכדמצינו בעירובין (סז, ב) בגמרא: "רב אשי אמר לעולם ארישא, הן אמרו והן אמרו. הן אמרו קרפף יתר מבית סאתים שלא הוקף לדירה אין מטלטלין בו אלא בארבע אמות, והן אמרו אין מטלטלין מרשות היחיד לכרמלית. בית סאתים דשרי לטלטולי בכוליה אסרי רבנן לטלטולי, לא מן הים לתוכו ולא מתוכו לים. מאי טעמא רשות היחיד גמורה היא יתר מבית סאתים דאסור לטלטולי בכוליה שרו רבנן לטלטולי מתוכו לים ומן הים לתוכו. מאי טעמא דלמא אמרי רשות היחיד גמורה היא, ואתי לטלטולי בכוליה. ומאי שנא תוכו שכיח, מתוכו לים ומן הים לתוכו לא שכיח". ע"כ. הרי דהגמרא משתמשת במילים רה"י גמורה על בית סאתיים, משא"כ על יתר מבית סאתים גזרו "דלמא אמרי רשות היחיד גמורה היא".

ומשמע מזה, דבקרפף חסר משם רה"י. וגם מרש"י שם משמע דהוא כרמלית ממש, ע"ש. וכן מצינו לשון רש"י בעירובין (צ, ב) ד"ה 'ושמואל אליבא דרבנן': "בגג יחידי יותר מבית סאתים, כיון דאמר דהאי גוד אסיק - לא הוי היקף לדירה, וכרמלית היא, ליטלטל מיניה לקרפף יותר מבית סאתים שתי אמות בזה ושתי אמות בזה".

ומדברי תוספות שבת ו, ב ד"ה "ארבע רשויות לשבת" נמי מוכרח כן דכתב: "ק' לרשב"א ליתני ה' רשויות דהא קרפף יותר מבית סאתים שלא הוקף לדירה הזורק מר"ה לתוכו או איפכא חייב ואין מטלטלין בו אלא בד"א וי"ל דההיא רה"י גמור אלא לענין דאין מטלטלין בו אלא בד"א עשאוה ככרמלית והרי כבר שנה רה"י וכרמלית".

מכל הנ"ל נראה דקרפף יש לו ב' דינים, א - רה"י ב - כרמלית. ולא דהוא רה"י עם דיני כרמלית. כ"א דמדרבנן יש בו ב' הדינין יחד. וכלשון התוס' "והרי כבר שנה רה"י וכרמלית" ודו"ק.

ולפ"ז אולי אפשר לתרץ קושית הגרעק"א מדברי רש"י בדף פ ודף צט, ויש לעיין בכל סוגיא לעצמה.

בסוגיא דדף פ, א השאלה היא האם ב' רה"ר מצטרפים או לא. וקאמר הגמרא דאם יש רשות שיש חיוב חטאת ביניהם אז מפסקתן ונעשין ב' רשויות. וע"ז כתב רש"י דבעינן רה"י גמורה ולא קרפף יותר מב' סאתים. ואפ"ל דרש"י סובר כיון דמדרבנן יש לו דין כרמלית, ואינו רה"י גמור, א"כ לא הויא הפסק רשויות. משום דמאחר שקרפף יש לו דין כרה"ר בזה דאסור להעביר ד' אמות א"כ לא שייך לומר שהוא רשות המפסקת.

ואולי יש לדמותו קצת לגדר מצא מין את מינו וניעור, וכדמצינו שאדמוה"ז השתמש בסברא זו בסימן שמה סעי' כה וז"ל: "ויש אומרים שאין מקום פטור בכרמלית אלא ברשות הרבים אבל בכרמלית אנו אומרים מצא מין את מינו וניעור דהיינו המקום פטור מצא את הכרמלית שהיא מינו שהיא ג"כ מקום פטור מן התורה וניעור ונתחזק ע"י מינו להצטרף עמו ולהיות כמוהו". ואע"פ שהגמרא משתמשת בלשון "חיוב חטאת" מ"מ לומד רש"י שעיקר כוונת הגמרא היא רשות היחיד. וזהו כוונת רש"י שם בד"ה "והוא שיש חיוב חטאת ביניהם" שכתב, "שמופסקות ברשות היחיד, אבל אם היה כרמלית מפסיקן, כגון קרפף יותר מבית סאתים, או בקעה ושני בתים פתוחים, אחד לרשות הרבים זה ואחד לזה, והוציא חצי גרוגרת מבית זה לרשות זה, וחצי גרוגרת מבית זה לרשות זה שהיא פתוחה לה חייב, דכיון דלא מפסיק לה רשות היחיד חדא רשותא הוא". ע"כ. דרש"י הדגיש רה"י במקום חיוב חטאת. ואולי זו כוונתו לבסוף שכתב דכיון דלא מפסיק לה רשות היחיד חדא רשותא הוא, היינו דבעינן שם רה"י כדי שלא יהא חדא רשותא, ובקרפף חסר שם רה"י. מאחר דרבנן מהני לדאורייתא.

ובנוגע לסוגיא דדף צט ג"כ י"ל לפי הנ"ל. דרבנן מהני לאורייתא. והוא דשם בסוגיא הענין הוא דכשיש לנו גדר שמקיף לכרמלית ועושה הכרמלית לרה"י אי אמרינן דמאחר שעושה הכרמלית רה"י כ"ש שהגדר עצמה נעשית רה"י.

וע"ז כתב רש"י דרק אם הגדר מקיף מקום שפחות מבית סאתים אבל אם המקום הוא יותר מבית סאתים בודאי לא אמרינן הק"ו.

ואפ"ל בהקדם מ"ש תוספות שם בד"ה 'ומוקף לכרמלית ועשאו רה"י': "אומר ר"י דמשמע דדוקא מוקף לכרמלית דכיון דמוקף לכרמלית אין כ"כ סברא שיעשה רה"י מטעם דלאחרים עושה מחיצה אבל מוקפת לרה"ר ועשאו רה"י פשיטא דלעצמו נמי מהני". ע"כ. היינו דהתוס' כתבו דכל השאלה של הגמרא היא משום דמאחר שהמקום הוא כרמלית א"כ השינוי מכרמלית אינה כ"כ לומר הק"ו (ואפשר לפרש באו"א אבל כן משמע מלשונו). ולפ"ז אפשר לומר דרש"י סובר, דאם הי' מקיף קרפף יותר מבית סאתים, מאחר דלאחר ההיקף עדיין נשאר שם כרמלית, אין לומר הק"ו כיון דלא שינה שם הרשות, דמעיקרא היתה כרמלית ועכשיו היא כרמלית. עכ"פ מדרבנן, ודרבנן מהני לדאורייתא.

ולפ"ז אפשר ליישב רש"י מקושית הגרעק"א. ומ"מ לפ"מ שהבאנו לעיל דהגרעק"א בעצמו סובר דרבנן לא מהני לדאורייתא אתי שפיר מה שהקשה לשיטתו, ומ"מ רש"י מיושב בהכי.

ובעצם ענין דקרפף יש לעיין, דלכאורה כל ענין בית סאתים נלמד מהמשכן, וכלשון אדמוה"ז בסימן שנח, וסמכו חכמים שיעורים אלו לשיעורי חצר המשכן לפי שכל מלאכת שבת והלכותיה אנו למדין ממשכן וחצר המשכן גם כן לא היה מוקף לדירה והיו מטלטלין בכולו לפיכך לא רצו חכמים לאסור עד שיעור זה ועד בכלל אבל יותר משיעור זה אפילו משהו אסור לטלטל בו אלא בד' אמות וכן להוציא מחצר לתוכו ומתוכו לחצר. והיינו שכל ענין קרפף שלא הוקף נלמד מחצר המשכן שג"כ אינו מוקף לדירה.

והנה בלקוטי שיחות - כרך כד פרשת תצא, ב', ונדפס גם בחידושים להל' ביהב"ח סימן יג הביא כ"ק אדמו"ר זי"ע דברי הספרי עה"פ כי תבנה בית חדש ועשית מעקה לגגך, בית לרבות היכל.

והקשה כמה קושיות ובפרט לשיטת הרמב"ם בהלכות רוצח ושמירת הנפש פרק יא הל' א' דכתב מצות עשה לעשות אדם מעקה לגגו שנאמר ועשית מעקה לגגך, והוא שיהיה בית דירה. ובהל' ב' כתב אם כן למה נאמר גגך, למעט בתי כנסיות ובתי מדרשות לפי שאינן עשויים לדירה, ע"כ. הרי דלהרמב"ם בעינן בית דירה, ומשו"ה בתי כנסיות ובתי מדרשות פטורין ממעקה. וא"כ איך שייך לחייב ההיכל במעקה מאחר שאינו בית דירה.

ותירץ כ"ק אדמו"ר דעיקר ענין דירה תלוי באכילה כמו שמצינו לענין סוכה "תשבו כעין תדורו" ועיקר ענין ישיבת סוכה היא האכילה. ולפ"ז מאחר שאוכלין קדשים במקדש א"כ נקרא מקום דירה. ול"ד לבתי כנסיות ובתי מדרשות, דשם אוכלין רק אכילת עראי משא"כ קדשים הרי מצות אכילתן עושהו קבע וגם שנאמר בהם למשחה לגדולה. ע"ש.

ומ"מ יוצא מדבריו דהמשכן נקרא מקום דירה, וא"כ איך למדין הדין "קרפף שלא הוקף לדירה" מהמשכן וכלשון אדמוה"ז "וחצר המשכן גם כן לא היה מוקף לדירה".

ואפ"ל כמו שתירץ כ"ק אדמו"ר החילוק בנוגע מזוזה ומעקה, דהיכל אינה מחוייב במזוזה. וכתב שם בהערה 50 וז"ל: "יש לחלק בין שם דירה לענין מזוזה לשם דירה גבי מעקה (שענינו השמירה שלא יפול הנופל) וכו'. וי"ל שלכן צריך ריבוי מיוחד לחייבו במעקה "בית לרבות היכל" כי לולא זה הו"א אין זה בכלל "עשויין לדירה". ע"כ.

ר"ל דכל הסברא דהיכל נקרא בית דירה הוא רק מצד גזיה"כ של בית לרבות היכל. אבל בעצם אינו מקום דירה. רק דלענין מעקה סגי בדירה כזו מגזיה"כ. משא"כ לגבי מזוזה, דלא סגי בדירה כזו. ואולי בנוגע קרפף ג"כ לא סגי בדירה כזו. ויש לעיין בדבר.