בהמשך תרס"ו מאמר ד"ה אלה תולדות נח סוף עמ' נב (בעמודי ההוצאה הישנה) כותב אדמו"ר מהורש"ב נ"ע וז"ל: "דכל המצות יש להם גבול ומדה בעצמן ובאופן עשייתן . . כמו סוכה לא פחות מז' טפחים ומשהו, ולא יותר מכ' אמה כו'". ע"כ.

ובהוצאה החדשה של ההמשך נעתק בהערה 46 הערת כ"ק אדמו"ר זי"ע בד"ה מאימתי קורין תרמ"ב עמ' 5: "כן הוא בכ"מ "ומשהו". וראה סוכה טז, סע"ב. טושו"ע או"ח סי' תרלד. אגה"ק ס"י. וצ"ע (ולכאורה המשהו מוכרח, כי גברא באמתא יתיב ושלחנו טפח - וטפח בטפח לא יתיב. ולהעיר מסוכה (ה, א) פחות בכלים טפח)". עכ"ל.

ולכאורה אינו מובן אמאי מוקים לה ברוחב דפני הסוכה, ומשום דטפח בטפח לא יתיב - הרי מפשטות לשון המאמר משמע שאין המדובר ברוחב כ"א בגובה, דכמו שה"לא יותר מכ' אמה" קאי על הגובה כמו"כ נראה דה"לא פחות מז' טפחים ומשהו" נמי קאי על הגובה.

ואפשר לפרש שהכוונה למ"ש בשו"ע סי' תרל ס"ט "היו דפנותיה גבוהים שבעה ומשהו והעמידם בפחות משלשה סמוך לארץ, כשרה".

אלא דאין תח"י קונטרס תרמ"ב ואולי שם מפורש שהכוונה לרוחב, ואם כן אין זה שייך למ"ש במאמר דידן, ומה שהעתיקו הערה זו כאן טעות היא.

ואולי יש לבאר ההכרח שהכוונה לרוחב, מכיון שממשיך שם בשו"ע: "ואם (הסכך) אינה גבוה אלא עשרה טפחים, אפילו אין בדופן אלא ארבעה ושני משהויין כשרה שמעמידה באמצע, ואמרינן לבוד למעלה ולמטה וחשוב כסתום". ולכן כיון שכתוב כאן בהמאמר "לא פחות מז' טפחים ומשהו", לכן אין לפרש כנ"ל. אלא דעדיין צ"ע פשטות הלשון.

והעירני ח"א דההכרח דלא קאי אגובה הוא משום דשיעור ז' ומשהו הוא רק במחיצה עצמה דאמרינן לבוד (כשהסכך גבוה י'), אבל מ"מ שיעור הסוכה הוא עדיין לא פחות מי' טפחים. אלא דבזה נמי יל"ע, דמהלשון "ובאופן עשייתן" משמע דקאי על המחיצה עצמה. ואולי 'אופן עשייתן' כולל עשיית הסכך (אי אמרי' דקאי אגובה) שיהא הסכך י' טפחים, ולכן מפרש רבינו דקאי ארוחב.