א. כתב הרמב"ם בפ"ג מהל' אבל ה"ה: "המטמא את הכהן אם היו שניהם מזידין הרי הכהן לוקה וזה שטמאו עובר על ולפני עוור לא תתן מכשול, הי' הכהן שוגג וזה שטמאו מזיד הרי זה שטמאו לוקה", ע"כ

וראה דברים מקבילים לזה ברמב"ם פ"י מהל' כלאים הל' לא: "ואם לא ידע הלובש שהבגד הוא כלאים וה' המלביש מזיד, המלביש לוקה והלובש פטור".

וצריך בירור למה בהל' אבל כתב הרמב"ם "הי' הכהן שוגג" ובהל' כלאים שתיאר את השוגג רק במלים "ואם לא ידע שהבגד הוא כלאים", הרי יש ציורים אחרים של שוגג (כגון: שידע שהוא כלאים, אלא שלא ידע שהתורה אסרה כלאים) ולמה צייר הרמב"ם בהל' כלאים השוגג באופן פרטי זה ש"לא ידע שהבגד הוא כלאים" ותו לא.

(נעתק בשינוי קצת מתוך מכתב להרה"ג חנוך כהן שליט"א, מח"ס "בית חנוך" על ירושלמי זרעים מועד ע"י ב.צ.ר.)