ראיתי נוהגים רבים מאנ"ש שי' להדר שידיהם יהיו יבשות כשבאים לנט"י. וכן אם הנטילה הראשונה (מתוך השלוש) לא עלתה יפה על כל היד וכיו"ב מנגבים את ידיהם תחילה ורק אח"כ נוטלים שוב. וכן ידוע כמה הקפיד ע"ז הר"י מתמיד. ותמוה הוא בעיני דהרי חומרא זו לא הוזכרה בשו"ע (אפי' לא כי"א וכיו"ב).

והנה לכאו' מקור הדברים הוא בדברי הר"ש בפיה"מ (ידים א, א) דמספקא ליה האם צריך לנגב או לא, אך להלכה פסק המחבר בסי' קסב ס"ג (ועיין במשנה ברורה שם) וכן הוא בפשטות דברי אדה"ז בשו"ע שלו סי' קסב ס"ז, ובסי' קנט סעי' יג, דלא צריך ניגוב כלל (והצריכו ניגוב רק אם הידיים נטמאו מהיד השניה שאז לא יועיל בלא ניגוב וכדלקמן). וכן משמע בסידור בסדר נט"י לסעודה סו"ס א, ובתו"מ שם.

וגם מה שכתב בס"ו שם: "ואם יש . . לכלוך . . צריך שפשוף מים . . יזהר . . לנגב המים" ומשמע שצריך שיהיו נקיות ויבשות. כבר ביאר כ"ק אדמו"ר בתו"מ על סדר נט"י, שזהו "כיון שהצריך שפשוף היינו יד בחבירתה, א"כ אתינן לדין דאין מים דיד זו מטהרים טומאה שבאה מיד חברתה . . ולכן אין תקנה אלא בניגוב". אך לא שתמיד צריכים לנהוג כך, ובודאי שיש לחשוש מתי שהידיים טמאות, דרצוי לנגב. (אם כי עדיין צ"ע אם יש לחשוש לזה בספק).

וא"כ נשאלת השאילה האם ישנו עניין להדר כשיטת ר"ש שהוא עצמו אפי' לא מכריע שכך צריך לעשות ונשאר בספק, וכן כלל לא הובאה בשו"ע דעה (סברא) זו.