בגליון תתקיא (עמ' 39) כתב הרב ע.ב.ש. שי' בענין אמירת ועל הנסים בחנוכה דיש בזה שני דינים. א. מצד הזכרת מעין המאורע. וב. מצד תקנתא דהודאה וכו'. ועפי"ז ביאר בטו"ט כו"כ דיוקים בלשון הרמ"א ואדה"ז בנוגע למי ששכח לומר ועל הנסים ונזכר לאחר שכבר סיים הברכה, היכן אפשר (וצריך) להשלים וכו' ע"ש באריכות.

ולענ"ד יש להעיר על דבריו מכמה צדדים א. מה שכתב לדייק מדברי אדה"ז בסידורו שרק לגבי ברכת המזון כתב שאם שכח לומר ועל הנסים אזי יאמרו בהרחמן ולא הזכיר עד"ז לגבי תפלה שיכול לומר בגמר התפלה (כמ"ש הט"ז והא"ר ועוד אחרונים) הרי משמע דלא ס"ל לאדה"ז שבתפלה יש ענין לאמרו לאחרי ששכח לומר במקומו בברכת הודאה, ומבאר שם הרב הנ"ל לפי דרכו למה רק בברכת המזון יש ענין לאמרו בהרחמן ולא בתפלה. ע"ש.

אמנם כשמעיינים בתוך הסידור הרי שמתברר שא"א לדייק כן, שהרי בכל התפלה אין שום דינים בנוגע לכל ההזכרות שבתפלה כמו יעלה ויבוא, ותן טל ומטר, ועננו, וכיו"ב מהו הדין במקרה ששכח האם צריך לחזור או לא, והאם אפשר לתקן בהמשך התפלה וכיו"ב, בניגוד לברכת המזון ששם אדה"ז מפרט בכל ההזכרות כמו רצה ויעלה ויבוא את פרטי הדינים למי ששכח ולכן גם בנוגע לעל הנסים הביא שיש לאמרו בהרחמן, אבל בשמו"ע לא הזכיר כלל מה יעשה מי ששכח ועל הנסים (גם לא את הדין הפשוט שאם שכח אין מחזירין אותו) כמו שלא הזכיר כלום בנוגע לשאר ההזכרות. [ואמנם לכאו' הא גופא צ"ב מדוע לא הזכיר אדה"ז פרטי הדינים בסידורו למי ששכח איזה הזכרה בתפלתו ורק בברכת המזון מתייחס לזה? אבל זה לא משנה את העובדה שבתפלה אין שום התייחסות לכל ההזכרות].

ואשר לכן גם אילו יצוייר שהיינו מוצאים כזו דעה בפוסקים שחולקת על דעת הט"ז (ודעימי') שכתב שכ"ש בתפלה שאם שכח יוכל לומר את הנוסח בהרחמן הוא יעשה לנו ניסים וכו' בגמר תפלתו ולפי אותה דעה אכן יש לחלק בין ברהמ"ז לתפלה מטעם שכתב הרב הנ"ל, או מטעם אחר, הרי שלא היינו יכולים לדייק מדברי אדה"ז דלא ס"ל כהט"ז ועכו"כ שכמדומני שאין כזו דעה בפוסקים לפנינו שיש בזה חילוק בין ברהמ"ז לתפלה הרי שלענ"ד ברור שגם בתפלה יש לנהוג כהט"ז והא"ר שאם שכח יאמר בסיום תפלתו "הרחמן וכו'".

ב. בנוגע למה שדייק הרב הנ"ל מלשון הרמ"א בסי' תרפב (ולשון אדה"ז בסידורו) שכתבו "כשמגיע להרחמן יאמר הרחמן" ואילו בהל' ברהמ"ז כתבו ש"יכול לומר בתוך שאר הרחמן" וג"ז ביאר דמצד הזכרת מעין המאורע אינו חיוב אלא מנהג בעלמא וגם יכול לאמרו בכ"מ בסדר הרחמן אך מצד דין "התקנתא דהודאה" כפי שביאר שם הרי"ז חיוב ממש וגם צריך לאמרו דוקא בתחלת כל סדר הרחמן ע"ש. אלא שבסוף דבריו העיר מדברי הפוסקים שכתבו לאמרו לאחר הרחמן של שבת או ר"ח קודם "הרחמן הוא יזכנו" והוא דלא ככל המהלך של הרב הנ"ל והשאיר ב"ועצ"ע".

וע"ז יש להעיר דבאמת בלוח א"י להגרימ"ט הביא בשם הגאון אדר"ת (הובא בס' 'פסקי תשובות' בהל' חנוכה) שג"כ דייק מלשון הרמ"א הנ"ל שצריך לאמרו מיד לאחרי "לעולם לא יחסרנו". אמנם לענ"ד אפשר ליישב באופן פשוט יותר את חילוקי הלשונות הנ"ל שברמ"א ואדה"ז גם אם ננקוט כפי שכתבו הפוסקים לאמרו בסוף סדר הרחמן, משום די"ל דשינוי הלשונות הנ"ל נובעים מכללות הענין שמדובר שם לפנ"ז, ובאמת בשני המקומות הכוונה היא לאותו ענין אלא שבכל מקום משתמש בלשון המתאים בהמשך למה שקדם לו, וכדלקמן1.

דהנה בסימן קפז שבו כתב הרמ"א שמ"מ יוכל לאמרו בתוך שאר הרחמן, הוא סימן שבו מדובר בלשון הכותרת "דיוקים בנוסח ברכת המזון" ולפנ"ז הובא שם כמה דברים המעכבים, (ובעיקר בברכה שניה) שאם לא הזכירם לא יצא י"ח ומחזירין אותו לראש ברכת המזון וע"ז הוסיף הרמ"א שבברכה זו אומרים ג"כ בחנוכה ופורים את הנוסח של על הנסים, והיכן בדיוק יש לאמרו "קודם ועל הכל וכו'" אלא שענין זה אינו מעכב בברכה שני' "ואם לא אמרו אין מחזירין אותו".

ובהמשך לזה מוסיף כבדרך אגב כיון שבעצם אין זה שייך לכאן – "ומ"מ יוכל לאמרו בתוך שאר הרחמן" דהיינו שאף שאין שייך לחזור ולברך כדי לומר ועל הנסים כיון שזהו מהדברים שאין מעכבים וממילא גם אם ירצה בכל זאת לחזור ולאמרו הרי זה אסור, אבל מ"מ עדיין יש לו אפשרות להשלים לאחרי שכבר מסיים כל הברכות ובתור "הרחמן" כמו שאר הרחמן אפשר להשלים, ואין זה כמו דברים אחרים שאינם מעכבים כמו 'אתה חוננתנו' לדוגמא, שאם לא אמרו במקומו, שוב אין לו אפשרות להזכירו במק"א בתפלתו, אבל כאן בתוך שאר הרחמן יכול לומר ג"כ את הנוסח דעל הנסים בתור בקשה, ומסיים שם הרמ"א "והכי נהוג", דהיינו, להבהיר שאף שזה הוזכר כאן בדרך אגב, מ"מ עדיין ישנה אפשרות שיכול לומר את ועל הנסים, הרי שבאמת אין זה רק אפשרות אלא למעשה כך יש לנהוג. [אבל בכל אופן ברור שאין זה מקומו של הנושא הזה של אמירת ועל הנסים במסגרת הרחמן בסימן שמדבר על דיוקים בנוסח של ברכת המזון בניגוד אפי' לסימן שלאח"ז שמדבר בפרטיות בנוגע למי ששכח רצה ויעלה ויבוא וכו'].

משא"כ בסי' תרפב ששם הכותרת היא "דין על הנסים בחנוכה" ובהמשך לדברי המחבר שאם לא אמר אין מחזירין אותו "ומיהו אם נזכר באותה ברכה כל זמן שלא הזכיר את השם אפילו נזכר בין אתה להשם חוזר" ומשמע, שאם הזכיר כבר את השם ששוב אינו מזכיר על הנסים כלל באותה תפלה ובאותה ברכת המזון, ע"ז בא הרמ"א לומר שגם אם נזכר לאחרי שאמר את השם עדיין יש לו לומר ועל הנסים בברכת המזון "כשמגיע להרחמן יאמר הרחמן וכו'".

ומה שכתב "כשיגיע להרחמן" דמשמע תיכף בתחילת הרחמן וכנ"ל, הרי אפ"ל דכוונת הרמ"א בדבריו "כשיגיע להרחמן" היא בניגוד לברכות שלפנ"ז, ולא כשיגיע להרחמן בניגוד לכל שאר הרחמן שאומרים לאח"ז והיינו לומר שבנוגע לועל הנסים אין אפשרות לאמרו באיזשהו נקודה לפנ"ז, ולדוגמא, כמו שרצה רב הונא בר יהודה לאמרו בבונה ירושלים (שבת כד, א) ואף שכבר אמר לו רב ששת (שם) שצריך להזכירו בהודאה – זהו לכתחילה אבל היה מקום לומר שכמו בת"ב אם לא אמר נחם בבונה ירושלים, אומרו בעבודה לפני "ותחזינה עינינו" אף שבכלל אם לא אמר נחם אין מחזירין אותו (ראה בכ"ז בסי' תקנז ובנו"כ) הרי שעד"ז גם בנוגע לעל הנסים יש מקומות נוספים שאפשר לומר, הנה ע"ז אומר הרמ"א שאינו כן ורק כשיגיע להרחמן לאחר סיום כל הברכות יאמר ועל הנסים אבל בהרחמן גופא אפשר לאמרו כמו שכתב הרמ"א בסי' קפז "בתוך שאר הרחמן" וכפי שציין לזה הרמ"א בסי' תרפב "וכבר נתבאר סי' קפז ס"ד" (ולדברי הרב הנ"ל יקשה קצת למה מציין לשם והרי הם "ב' דינים שונים" מה שנתבאר בסי' קפז ומה שנתבאר בסי' תרפב, ולדברינו א"ש) ובפרטיות יותר כתבו הפוסקים שלאחרי הרמ"א לאמרו קודם הרחמן הוא יזכנו וכו' אבל ייתכן מאד שכ"ה גם להרמ"א וכנ"ל.

וכמו"כ אפשר לומר גם בנוגע לאדה"ז בסימן קפז כתב כלשון הרמ"א וככל הביאור דלעיל ה"ה ממש בנוגע לאדה"ז ע"ש בלשונו, ובנוגע לסידור הרי שודאי יש לומר בנוגע למעשה שלא רק יכול לומר אלא "יאמר הרחמן" ובאמת כד דייקת הלשון בסידור הוא "כשיגיע אצל הרחמן יאמר" שזהו שינוי מלשון הרמ"א שכתב "כשמגיע להרחמן" וגם ב'כל בו' שהוא המקור לכל הענין כתב: "כשיגיע להרחמן". וכ"ה גם בב"י והפרישה בסי' קפז שהעתיקו את דבריו של ה'כל-בו' (ולהעיר שהם כתבו את הלשון הנ"ל בהל' ברכת המזון ולא בהל' חנוכה ודלא ככל המהלך של הרב הנ"ל).

ולענ"ד ייתכן שבזה באמת בא לשלול שלא נפרש כפשטות הלשון ברמ"א ובכל-בו שצריך לאמרו מיד בתור הרחמן הראשון, אלא "אצל הרחמן" שמשמעותו ש"באזור" של הרחמן שם יש לאמרו, דהיינו לא באיזה מקום בתוך הברכות שלפנ"ז וכנ"ל אלא רק כשכבר יגיע "אצל הרחמן", אבל אין קפידא לאמרו דוקא בתור הרחמן הראשון. ודו"ק.

1) ולהעיר, שלענ"ד יש בזה קצת דוחק לומר ביאור בסגנון הרב הנ"ל בדעת הרמ"א, שמצד ענין הא' אמנם אין חיוב לומר על הנסים בהרחמן וגם יכול לומר באיזה מקום שירצה, ולכן כתב בהל' ברהמ"ז באופן כזה אך מצד דין השני כן ישנו חיוב ודוקא בתחלת הרחמן אבל זה שייך להל' חנוכה דבשני סוגיות בש"ס רגילים לומר כן, אבל הרמ"א שבא לפסוק למעשה א"כ כשמדבר בהל' ברהמ"ז ואומר ענין למעשה בנוגע לברהמ"ז של חנוכה, איך יאמר הלכה באופן מסוים כשלמעשה יש לנהוג באופן אחר קצת?! ואין זה דומה להלכה שנאמרה בקיצור שלא במקומה העיקרי, ואח"כ במקומה העיקרי נאמרה באריכות יותר ובפרטיות, משא"כ בנדו"ד שההלכה למעשה נכתבה באופן שאם ינהגו כן למעשה בפועל, הרי"ז שלא כדין, וק"ל.