א. בשו"ע אדה"ז סי' סב ס"ד כותב המחבר: "אין מברכין ברכת חתנים אלא בעשרה גדולים ובני חורין וחתן מן המנין בין כשאומרים אותם בשעת נישואין ובין כשאומרים אותם אחר ברכת המזון". ומקורו בגמרא כתובות ז, ב ושם: "ת"ר מברכין ברכת חתנים בעשרה כל שבעה אמר רב יהודה והוא שבאו פנים חדשות". והשאלה היא האם ה"פנים חדשות" ג"כ צריכים להיות מאלו שיכולים להצטרף למנין ברכת המזון והיינו דווקא אנשים וגדולים, או נאמר לאידך גיסא כשיש כבר מנין גדולים לברכת המזון. הפנים חדשות יכול להיות כל אחד מישראל ואשה וקטן בכלל.

ב. והנה בפירוש 'פנים חדשות' מצינו מחלוקת ראשונים, הרמב"ם פ"ב מהל' ברכות ה"י כותב: "ברכה זו שמוסיפין בבית חתנים היא ברכה אחרונה משבע ברכות של נישואין, בד"א כשהיו האוכלים הם שעמדו בברכת נישואין ושמעו הברכות, אבל אם היו האוכלין אחרים שלא שמעו ברכת נישואין בשעת נישואין, מברכים בשבילם אחר ברכת מזון שבע ברכות כדרך שמברכין בשעת נישואין והוא שיהיו עשרה וחתנים מן המנין", ומבואר בדברי הרמב"ם דפנים חדשות הוא אותם אנשים שלא שמעו הברכות לפני"ז בשעת נישואין.

וברא"ש כתובות סימן יג כותב: "פנים חדשות שלא אכלו עד עתה אפילו היו שם בשעת החופה", דס"ל להרא"ש דאף שהיו בשעת נישואין ושמעו הברכות, הרי כל זמן שלא אכלו בסעודה נחשבים הם לפנים חדשות. ב' דעות הנ"ל הובאו בעוד ראשונים ובשו"ע שם ס"ז, וכדעת הרא"ש כותב המחבר "וכן פשט המנהג".

ג. ולכאו' יש לבאר סברת מחלוקתם דחולקים בגדר שבע הברכות שמברכים בשבעת ימי המשתה כשיש פנים חדשות די"ל דסברת הרמב"ם הוא שיש חיוב לברך הברכות בשביל חתן וכלה ברכות שבח ותפילה להשי"ת המתבטאות בברכות אלו, ואף שכבר בירכו אותם בשעת נישואין, הרי כשמגיע אדם נוסף שלא שמע עדיין הברכות "פנים חדשות" מתחייב הוא באמירתם, ולכן כשיש מנין בסעודה מברכים בשבילו הברכות להוציאו ידי חובתו, ומובן שאדם זה צריך להיות בר חיובא שיחוייב בברכה זו ושיוכל להימנות ממנין עשרה שמברכים הברכות, וכמ"ש הרמב"ם שם ה"ט "ואין מברכין ברכה זו לא עבדים ולא קטנים" וכשם שאין מוציאין אחרים ידי חובתם כך אינם מחויבים לצאת ידי חובת ברכות אלו, וזהו דיוק דברי הרמב"ם שכתב "מברכים בשבילם" היינו להוציא ידי חובת אותם שלא שמעו הברכות עדיין, ולשיטה זו מובן שאישה וקטן שאין מברכים בשבילם אינם נחשבים כפנים חדשות, אבל הרא"ש סובר דעצם השתתפות פנים חדשות מרבה שמחת חתן וכלה ומתחיבים בברכת חדשות מחמת חידוש השמחה שניתוספה ע"י הפנים חדשות (ע"ד ברכת שהחיינו על מצות הבאות מזמן לזמן או על פרי חדש המתחדש מזמן לזמן וכיו"ב, שהיא מצד החידוש שבדבר, שהחידוש הוא שגורם לשמחת הנפש, ראה לקו"ש חל"ז עמ' 15 ובהערה 11 עיין שם) ועיין בערוך השולחן אה"ע סי' סב סעי' כד מה שביאר עד"ז.

וכ"כ בתוס' (כתובות שם ד"ה 'והוא'): "אור"י דפנים חדשות אין קורא אלא בבני אדם שמרבים בשבילם השמחה יותר" וכ"כ הרא"ש שם. ולשיטה זו הרי כל אחד שמרבים השמחה בשבילו מהוה סיבה לאמירת שבע ברכות, וגם אשה וקטן הגם שאינם בני חיובא, אבל כיון דגורמים הם לתוספת שמחה ייחשבו פנים חדשות לענין שבע ברכות, וכן מוכח ממה שהביא תוספות והרא"ש: "ושבת דחשבינן פנים חדשות, דאמרינן באגדה מזמור שיר ליום השבת. אמר הקב"ה פנים חדשות באו לכאן נאמר שירה התם נמי מרבין לכבוד השבת בשמחה ובסעודה", וכ"ה בשו"ע שם ס"ח, והביאור בזה דיום השבת מחדש השמחה להחתן וכלה ולכן גורם חיוב לברכות, אבל הרמב"ם לא הביא הא דשבת כי לשיטתו צ"ל אנשים שלא שמעו את הברכות עדיין וכנ"ל.

ד. בשו"ע שם ס"ח פסק המחבר כדעת תוס' והרא"ש: "י"א שאינם נקראים פנים חדשות אלא א"כ הם בני אדם שמרבים בשבילם", ועיי"ש בית שמואל סק"י בשם הב"ח אפילו אם עכשיו אינם מרבים בשבילם אלא הם ראויים להרבות בשבילם הוי פנים חדשות" ועיי"ש עוד, והביאור הוא כנ"ל דהיות שאנשים אלו גורמים חידוש בשמחה ע"י שאוכלים ומשתתפים בהשבע ברכות זהו מה שמחשיב אותם פנים חדשות המחייב שבע ברכות וגם אשה וקטן בכלל וכנ"ל דגם שבת מהוה סיבה לזה.

ואכן בחידושי חתם סופר כתובות שם (תוספות ד"ה 'במקהלות') כתב דא"א לומר דלומדים מפסוק 'במקהלות' לשון רבים, קהל לברכת חתנים בשעת החופה וקהל לברכת שבע ברכות "דלא דמי אהדדי, דקהל שמברכים ברכת חתנים צריכא שיהיו עשרה גדולים ובני חורין כמש"כ רמב"ם פ"ח דברכות וקהלה דפנים חדשות סגי אפילו באשה וקטן כל שמרבים בשמחה עבורם" ולכאורה החת"ס מפרש לפי מסקנת השו"ע כנ"ל שאפי' שמעו הברכות בחופה, הרי כל זמן שלא אכלו מיקרי פנים חדשות וכשיטת הרא"ש וטעמי' דכל שמרבים בשמחה עבורם מיקרי פנים חדשות, גם אשה וקטן.

ה. אבל בפתחי תשובה (סי' סב ס"ק יד) כותב ועי' בספר 'זכור לאברהם' שכתב דאשה לא חשיבא פנים חדשות דאין פנים חדשות אלא למי שראוי להמנות בעשרה של ברכת חתנים, כ"כ מהר"ר בצלאל פ"ק דכתובות (ז, ב) ולפ"ז ה"ה עבדים וקטנים לא חשיבי פנים חדשות".

השטמ"ק הנ"ל מביאו בשם הריטב"א ונדפס גם בחידושי הריטב"א כתובות ז, ב ושם כותב: "עוד כתבו בתוספות שאין קרוי פנים חדשות אלא כשבא לשם אדם חשוב דלא הוה תמן מעיקרא שראוי להרבות שמחה בשבילו ואשה לאו בת הכי אע"פ שהיא חשובה שאין פנים חדשות אלא למי שראוי להמנות בעשרה של ברכת חתנים", מפורש בדברי הריטב"א דאף להשיטה דפנים חדשות הוא מי שמרבים בשמחה בשבילם (דעת תוס' והרא"ש), בכל זאת יחשבו רק אותם שראויים להימנות בעשרה של ברכת חתנים היינו אנשים וגדולים, ולא כפי שביארנו לעיל, ולא כפירוש חתם סופר.

ודברי הריטב"א לכאורה צ"ב מה הקשר של ברכת חתנים בעשרה שהוא דבר שבקדושה (משנה מגילה כג, ב וכתובות שם) לפנים חדשות שמשמש רק סיבה להגדלת השמחה כנ"ל, ובפרט שהריטב"א ג"כ מביא דברי התוס', דשבת גופא חשיבא פנים חדשות ומאי שנא ממש"כ שאין פנים חדשות אלא הראוי לברכת חתנים והוציא אשה מכלל, ובמה שבת נחשב יותר ראוי לברכת חתנים מאשה, וצ"ב.

כמדומה שלמעשה לא נהגו העולם לצרף אשה לפנים חדשות ואולי מטעמא דצניעות, וצל"ע.