E. haoros@haoros.com

F. (718) 247-6016

Haoros UBiurim - הערות וביאורים

הקובץ הבא - קובץ מוגדל

יצא לאור אי"ה לכבוד

יום הבהיר י"א ניסן-חגה"פ ה'תשע"ח

הערות יש לשלוח לא יאוחר מיום ג', ג' ניסן ה'תשע"ח

יו"ד שבט - ש"פ בשלח - תשס"ה
שיחות
הסדר בפרש"י עה"פ אז ישיר
הרב מנחם מענדל רייצעס
קרית גת, אה"ק

עה"פ "אז ישיר משה ובני ישראל את השירה הזאת" (בשלח טו, א) מפרש רש"י: "אז ישיר משה - אז כשראה הנס עלה בלבו שישיר שירה. וכן אז ידבר יהושע .. אף כאן - ישיר, אמר לו לבו שישיר וכן עשה: ויאמרו לאמר אשירה לה'. וכן ביהושע כשראה הנס אמר לו לבו שידבר וכן עשה: ויאמר לעיני כל ישראל. וכן שירת הבאר שפתח בה אז ישיר ישראל, פירש אחריו: עלי באר ענו לה .. למדנו שהיו"ד על שם המחשבה נאמרה, זהו ליישב פשוטו. אבל מדרשו ארז"ל: מכאן רמז לתחיית המתים מן התורה, וכן בכולן". עכ"ל הנוגע לעניננו.

ולכאורה קשה - למה שינה רש"י בסדר הכתובים? הרי הפסוק "אז ישיר ישראל" הוא בפ' חוקת שלפני "אז ידבר יהושע" שבס' יהושע - ולמה הקדים רש"י את הפסוק המאוחר דיהושע לפני "אז ישיר ישראל"? [ובפרט ששינה בזה מהסדר כמו שהוא במכילתא, ששם: "אז ישיר משה, אז ישיר ישראל, אז ידבר יהושע". (אף שמקורו של רש"י אינו במכילתא)].

והנה בשיחת ש"פ בשלח תשל"א ביאר כ"ק אדמו"ר פרש"י זה, וברשימת השיחה שנדפסה ב"שיחות קודש" אין הביאור בשלימותו. ואולי התייחס כ"ק אדמו"ר במפורש לשאלה זו, אך עכ"פ לפי הביאור שברשימת השיחה שלפנינו לכאורה יש לומר התירוץ על קושיא זו בכמה אופנים:

א) לפי הפירוש הראשון ברש"י, שהפירוש "ישיר" הוא לא השירה בפועל, אלא "היו"ד על שם המחשבה נאמרה" - הרי שזה מוכח יותר בפסוק דיהושע מאשר הפסוק "אז ישיר ישראל". ולכן הקדימו רש"י.

והיינו:

זה ש"היו"ד על שם המחשבה נאמרה" מוכח מלשון הפסוק כאן, שהרי אומר: "אז ישיר משה ובני ישראל את השירה הזאת ויאמרו לאמר אשירה לה'" - ולכאו' יש כאן כפילות: "ישיר", ושוב: "ויאמרו לאמר"?! אלא עכצ"ל ש"ישיר" מכוון למחשבה שלפני השירה בפועל, וכן עשה: "ויאמרו לאמר" בפועל. ועד"ז בהפסוק דיהושע יש כפילות זו: "אז ידבר יהושע" - שזה המחשבה לדבר, ואחר כך הדיבור בפועל: "ויאמר לעיני כל ישראל" (כמבואר בהשיחה);

מה שאין כן בהפסוק ד"אז ישיר ישראל", אין כפילות כזאת. אלא כתוב מיד: "אז ישיר ישראל את השירה הזאת - עלי באר ענו לה", ולא כתוב עוה"פ על השירה בפועל. ולכן יותר דוחק לומר שם שהכוונה היא על המחשבה שלפני הדיבור, שהרי לא מוזכר אח"כ דיבור. ולכן הקדים רש"י הפסוק דיהושע, כי דומה יותר לפסוק כאן ד"אז ישיר משה" בזה שיש בו כפילות מפורשת המוכיחה את הפירוש.

ב) לפי הפירוש השני ברש"י, שהפירוש "ישיר" הוא על תחיית המתים, שאז שוב ישירו שירות אלו. - הנה גם פירוש זה מובן יותר הוא בהשירה דיהושע, ולכן הקדימו רש"י ל"אז ישיר ישראל".

כי: השירה ד"אז ישיר משה" - מובן שישירו שוב לע"ל, שהרי מזכירין יצי"מ גם לע"ל; השירה דיהושע - מובן שיאמר שוב לע"ל, כי היה זה נס ש"לא היה לפניו ולאחריו", ולכן כשיראה יהושע הנסים דלע"ל ייזכר בנס יוצא מן הכלל זה וישיר עליו כו' (כמבואר בהשיחה).

אולם השירה ד"אז ישיר ישראל", שירת הבאר, הרי זה שישירו אותה לע"ל הוא (כמבואר בהשיחה) מצד שבאר זו "נגנזה בימה של טברי' והעומד על הישימון מביט ורואה כמין כברה בים והוא הבאר" (ל' רש"י חוקת כא, כ), שלכן ישירו את שירת הבאר לע"ל כאשר יראו שוב את הבאר.

וביאור זה כמובן אינו "גלאטיק" כ"כ, כי: א) רואים באר זאת רק כאשר עומדים ע"פ הישימון, ומי אמר שלע"ל יעמדו על הישימון באופן שיראו הבאר?! ב) גם כשעומדים שם הרי אין רואים את הבאר בבירור אלא רק "כמין כברה בים". ולכן דוחק קצת לומר שמזה הכרח שיאמרו שוב שירה זו לע"ל. ולכן מקדים רש"י שירת יהושע ששם הביאור יותר "חלק".

ג) בסיום השיחה שם מבואר בפנימיות הענינים, ש"מכאן רמז לתחיית המתים מן התורה", שמכאן - ממשה רבינו - מקבלים את הכח לתחה"מ, וזה עובר דרך יהושע לכל בני ישראל. ולפ"ז מובן בפשטות הסדר: "אז ישיר משה" - שממנו הכח על תחה"מ, ואח"כ "אז ידבר יהושע" - שהוא מקבל ממשה כח זה ומעבירו לכל ישראל, ואז נעשה "אז ישיר ישראל" - כולם קמים לתחיית המתים. ועצ"ע.

שיחות
הוראה מסיפור חוני המעגל בדומה לדברי ר"א בן הרמב"ם
הרב מרדכי מנשה לאופר
שליח כ"ק אדמו"ר - אשדוד, אה"ק

בהתוועדות ש"פ תשא תש"מ ('שיחות-קודש' תש"מ כרך ב' ע' 370 ואילך) הביא כ"ק את המסופר במסכת תענית (יט, א במשנה ושם כג, א בגמרא) ובמגילת תענית (פי"ב) איך שחוני המעגל פעל את הורדת הגשמים ["ובפרט שסיפור זה הובא במשנה, ובברייתא (שהובאה בגמרא), ובמגילת תענית שענינה הלכות" - שם סעיף כ (ע' 386)] והורדת הגשמים על-ידו היתה (לא כמו אצל רשב"י באמצעות תורה) באמצעות התפילה (ראה שם סי"ט (ע' 385-384))

וההוראה הנלמדת מכך להוסיף בענין עבודת התפילה!

גם בהתוועדות ש"פ צו תש"ל ('שיחות-קודש' תש"ל כרך א' ע' 652) דיבר כ"ק על סיפור זה והסיק - שמבלי הבט על כך שמשך שלוש שנים לא ירדו גשמים, לא התפעלו וביקשו, אשר בידו של הקב"ה הכל, והוא ית' רצה שבשעה שיהודי זקוק למשהו יפנה אליו והקב"ה יוריד לו גשמים וימלא כל משאלות לבו. ועד"ז בעבודת כאו"א לא להתפעל מקשיים ואי-הצלחות וסו"ס יצליח וכו'. עיין שם.

ולהעיר שהרב אברהם בן הרמב"ם במאמרו המפורסם על אגדות הש"ס וכו' ב"הדרך השלישי הוא המעשה שנלמוד ממנו עיקר מעיקרי האמונה" - הנה הדוגמא שמביא הוא סיפור זה - ברוח הדברים האמורים: "כמו שאמרו במסכת תענית מעשה שאמרו לחוני המעגל . . הנה המעשה הזה יורה על אמתת אמונה נכונה שהוא יתברך שומע בקול עבדיו הצדיקים ועונה אותו בצר להם . . ונאמר ע"י הנביא אז תקרא וה' יענה ואומר יקראני ואענהו".

והחידוש בדברי כ"ק אדמו"ר, לכאורה, הוא:

בפשטות היה זה דווקא בכוחו של חוני המעגל וצדקותו המיוחדת לפעול את ירידת הגשמים, שלכן פנו אליו בנ"י שיתפלל עליהם [וראה בר"ן (תענית שם) שחוני היה בטוח בתפילתו שתיענה וירדו הרבה גשמים], ומנין שזהו בכחו של כאו"א מישראל לפעול כך אצל הקב"ה?

ואולי התשובה מצויה בדבריו של חוני עצמו "בניך שמו פניהם עלי מפני שאני כבן בית לפניך" ו"נשבע אני כו' עד שתרחם על בניך" ועיין חדא"ג למהרש"א שכוונתו היתה שלא מפני גדולתו פנו אליו להתפלל עבורם אלא מפני שהוא כבן בית הרגיל לעמוד לפני הקב"ה (וראה ברכות לד, ב. אבן עזרא במדבר יב, ז), שבאמת הכל זה עבור בנ"י, וע"י תפלה וכו' - וכנראה הכוונה שחוני המעגל פתח את הצינור וסלל את הדרך שכאו"א יכול לפעול אצל הקב"ה כו'. ועצ"ע.

Download PDF
תוכן הענינים
גאולה ומשיח
לקוטי שיחות
שיחות
נגלה
חסידות
רמב"ם
הלכה ומנהג
פשוטו של מקרא
שונות