בגליון האחרון [תשסו] הבאתי פירש"י בפרשת ויגש ד"ה רב עוד (מה, כח): רב לי עוד שמחה וחדוה הואיל ועוד יוסף בני חי, עכ"ל.

אחד מהשאלות ששאלתי שם הוא שלפי פרש"י חסרים כמה תיבות בפסוק, דהיינו "(רב) לי (עוד) שמחה וחדוה הואיל ו(עוד יוסף בני חי)" (ארבע תיבות ואות אחת. ולמה לא אמר רש"י שמקרא קצר הוא, על דרך שאומר בכמה מקומות כשחסר תיבה אחת במקרא.

כשעיינתי קצת בענין זה ראיתי דבר תמוה, שיש קרוב לעשרה פעמים (מה שמצאתי) שרש"י מפרש שהמקרא חסר או קצר הוא, בספר בראשית בלבד. ולאידך גיסא, יש קרוב לעשרה פעמים שרש"י מוסיף תיבה או תיבות בכתוב בפירושו בלי להדגיש ולפרש שהמקרא חסר או קצר.

ולשלימות הענין, אעתיק להלן כל פירושי רש"י (שמצאתי) שרש"י מדגיש ואומר שהמקרא חסר או קצר. וגם המקומות שרש"י בפירושו מוסיף תיבה או תיבות בפסוק בלי להדגיש שהמקרא קצר וכו'.

המקומות שרש"י מפרש:

1] רש"י ד"ה לכן כל הורג קין (ד,טו): זה אחד מן המקראות שקצרו דבריהם ורמזו, ולא פירשו וכו'.

2] רש"י ד"ה עשה את האדם (ט,ו): זה מקרא חסר וצריך להיות עשה העושה את האדם וכן הרבה במקרא.

3] רש"י ד"ה ולא נשא אותם (יג,ו): … ולשון קצר הוא וצריך להוסיף עליו כמו ולא נשא אותם מרעה הארץ וכו'.

4] רש"י ד"ה ישקו העדרים (כט, ב): משקים הרועים את העדרים והמקרא דבר בלשון קצרה.

5] רש"י ד"ה וכל יש לו (לט,ד): הרי לשון קצר. חסר אשר.

6] רש"י ד"ה ראו הביא לנו (לט, יד): הרי זה לשון קצרה הביא לנו ולא פירש מי הביאו ועל בעלה אומרת כן.

7] רש"י ד"ה השיב על כני (מא,יג): פרעה הנזכר למעלה כמו שאמר פרעה קצף על עבדיו הרי מקרא קצר לשון ולא פירש מי השיב לפי שאין צריך לפרש מי השיב מי שבידו להשיב והוא פרעה וכן דרך כל מקראות קצרים על מי שעליו לעשות הם סותמים את הדבר.

8] רש"י ד"ה עד כי חדל לספור: עד כי חדל לו הסופר לספור וה"ז מקרא קצר.

9] רש"י ד"ה ויגד (מח,ב): המגיד ליעקב ולא פירש מי והרבה מקראות קצרי לשון.

קודם שאעתיק המקומות שאין רש"י מפרש שהמקרא הוא לשון חסר או קצר נעכב כאן על שתי שאלות.

א] רש"י אומר בד"ה השיב על כני (הנ"ל – 7) "… ולא פירש מי השיב לפי שאין צריך לפרש מי השיב מי שבידו להשיב והוא פרעה".

מפירש"י זה משמע שיש טעם (על פי פשט) למה מקצר הכתוב, ולפי זה למה לא פירש רש"י הטעם בכל שאר מקומות הנ"ל.

וממה נפשך אם צריכים טעם על זה למה לא פירש רש"י הטעם בשאר מקומות, ואם אין צריכים טעם על זה, רק שכן דרך המקראות למה צריך רש"י לפרש טעם כאן.

ולדוגמא בפרש"י ד"ה ראו הביא לנו (הנ"ל – 6) אומר רש"י "ולא פירש מי הביאו" ואינו מסיים "לפי שאין צריך לפרש", כי באמת הי' הכתוב צריך לפרש, רק שדרך הכתוב לדבר בלשון קצרה.

ולכאורה אין זה מתאים אם זה שרש"י מסיים בד"ה השיב על כני (הנ"ל) "על מי שעליו לעשות הם סותמים", שמשמע שדוקא באופן זה סותם הכתוב.

ואם נאמר שגם בד"ה ראו הביא לנו (הנ"ל) כוונתו של רש"י שרק פוטיפר הי' לו היכולת להביא עבד לביתו שהרי הוא הי' הבעל הבית, ולכן קיצר הכתוב, אם כן, למה לא פירש רש"י שם מה שפירש בד"ה השיב על כני.

ב] ברש"י ד"ה בראשית ברא: … ויש לך מקראות שמקצרים לשונם וממעטים תיבה אחת כמו (איוב ג,ט) כי לא סגר דלתי בטני ולא פירש מי הסוגר. וכמו (ישעי' ח,ד) ישא את חיל דמשק ולא פירש מי ישאנו. וכמו (עמוס ו,יב) אם יחרוש בבקרים ולא פירש אם יחרוש אדם בבקרים. וכמו (ישעי' מו,י) מגיד מראשית דבר אחרית דבר, עכ"ל בנוגע לעניננו.

וצריך להבין, נוסף לכמה דיוקים שם בפירש"י על אתר, אינו מובן, שהרי כנ"ל יש תשעה פעמים שרש"י מפרש בספר בראשית הענין של מקרא קצר או חסר ורש"י שם בפרשת בראשית אין מביא אפילו ראי' אחד מספר בראשית.

המקומות שאין רש"י מפרש:

1] פירש"י ד"ה ויעתק משם (יב,ח): אהלו.

2] פירש"י ד"ה ולאברם הטיב (יב,טז): פרעה בעבורה.

3] פירש"י ד"ה ויתן לו (יד,כ): אברם.

4] פירש"י ד"ה בעבור תהי' לי (כא, ל): זאת.

5] פירש"י ד"ה ותוכל (לב, כט): להם.

6] פירש"י ד"ה לא נכנו נפש (לז,כא): מכת נפש זו היא מיתה.

7] פירש"י ד"ה ויעל על גוזזי צאנו (לח,יב): ויעל תמנתה לעמוד על גוזזי צאנו.

8] פירש"י ד"ה ותלה (מז,יג): כמו ותלאה לשון עייפות כתרגומו וכו'.

ועיין בתרגום אונקלוס שם שמתרגם ואשתלהי עמא דארעא דמצרים ועמא דארעא דכנען מן קדם כפנא.

הרי שלפי פירש"י הי' צריך לכתוב … ותלה אנשי (או יושבי) ארץ מצרים ואנשי (או יושבי) ארץ כנען מפני הרעב.

9] פירש"י ואת העם העביר (מז, כא): יוסף מעיר לעיר וכו'.

10] פירש"י ולבנים אומרים לנו עשו (שמות ה, טז): הניגשים אומרים לנו עשו לבנים.