במכתב כ"ק אדמו"ר מוהריי"צ נ"ע מיום ב' ח' מ"ח תער"ב, מספר אודות "מלאכת בית החומה הולכת ונעשית ב"ה בהצלחה כפי אשר יכת[ו]ב לו ה' [אליעזר] קאפלאן".

יש שרוצים לקשר את בניית בית החומה הזה עם האולם הגדול, שבו למדו תלמידי הישיבה בליובאוויטש. ואינו מדוייק, כי האולם הגדול היה בנין עצים, ו"בית חומה" פירושו "בנין אבנים".

אמנם כאן מדובר בבנין בית החומה, שבנייתו התחילה בשנת תרס"ו, ואת מטרתה מתאר כ"ק אדמו"ר מוהרש"ב נ"ע במכתבו לנדיב שתרם את המעות לבנינו (אגרות קודש אדמו"ר מוהרש"ב נ"ע ח"ד אגרת תתקכה): "בנין בית חומה בליובאוויטש על החדרים של ח' תומכי תמימים ובית-מבשלות … הבית הנ"ל יקרא בשם בית אברהם ורחל" – על שם התורם ר' אברהם ראזענצוויג.

אח"כ נשבתה המלאכה והתחילה מחדש בשנת תרע"א, כמסופר ב"האח" (ב' מ"ח תער"ב. כרם חב"ד גליון 3 עמ' 191): בית אבנים גדול – אשר בשם "בית אברהם ורחל" יכונה – אשר בנדבת לב אחד העשירים הנדיבים יחי' השקיעו בבנינו איזה אלפים, אך באשמת פורעי הפרעות ותהפוכות הזמן נשבת המלאכה, ועתה ב"ה שבו לבנותו ובקרוב אי"ה יגמר בכי טוב. הבית נועד לבית תלמוד לתלמידי השעור והחדרים, ובחלק גדול ממנו ימצאו לינת כבוד תלמידי האולם הגדולים".

אודות סיום בניית הבית הזה דן המכתב שנתפרסם. הבנין הזה הוא בפנים החצר, ונסמן גם במפה המפורסמת של הרב רז"ש דוארקין ור' הענדל ליברמן ע"ה (מספר 7).

מהדו"ב א, ז: "[מי שאין לו מים לנט"י] ינקה בכל מידי דמנקי ויברך וילמוד כדין התלמוד והפוסקים".

ראה בתהלה לדוד ד, כז.

ד, ב: "בנטילה זו א"צ שיבואו המים על ידו מכח אדם דוקא, אלא אפי' שפשף ידיו בתוך כלי מים עלתה לו נטילה".

ראה בתהלה לדוד סי' ד, ז. וכותב שזהו כדעת הרשב"א, ודלא כלבוש.

ד, ג: "שבכל הלילה לא הסיח דעתו משמירת ידיו".

ראה בתהלה לדוד ד, י.

ד, ו: "לא יגע ידיו לשום מאכל או משקה".

ראה בתהלה לדוד סי' ד, ח.

ז, ו: "מי ששתה סם המשלשל ובדעתו לפנות הבני מעיים – לא יברך אשר יצר עד אחר גמר ההוצאה".

המקור הוא בבאר היטב ז, סק"א, ומביא שיש חולקים ואומרים שיברך בכל פעם, וכן פסק במ"ב סק"ב. [רבינו שינה הסדר, סעי' ו וסעי' ז הם מהבאר היטב בסק"א, ושם מביא הדין דסעי' ז קודם סעי' ו.]

ח, ג: "כל ברכות המצות צ"ל מעומד".

במ"מ מצויין: "ב"י סימן ח ירושלמי". ירושלמי זה אינו בירושלמי שלפנינו. וראה בחקר ועיון (להרב ק. כהנא) ח"ב ע' קעא ואילך.

ח, יד: "מי שלבש הרבה בגדים של ציצית – אע"פ שבברכה אחת נפטרו כולם, מ"מ צריך לבדוק הציצית של כל אחד ואחד בפ"ע".

ראה בתהלה לדוד ח, ד.

ט, א: "אין לעשות כל הד' ציצית אלא ממין אחד".

ראה בחקרי הלכות ח"א.

ט, ב: "שכלאים הותרה בציצית, אבל חכמים אסרו בטלית של פשתן".

ראה בחקרי הלכות ח"א סי' ט'.

ט, ב: "אין לעשות כלל טלית של פשתן כיון שהיא פטורה מן הציצית לגמרי".

ראה בחקרי הלכות ח"א סי' ט, "לכאורה מאי שייך לומר פטור הא באמת חייב בציצית רק חכמים אסרו שמא יטיל תכלת, ומבאר שרבינו ז"ל רצה ליישב קושיית התוס' ביבמות צ, ב בד"ה כולהו, שהקשה שם התוס' וא"ת סדין בציצית היכי הווי שב ואל תעשה דכי מכסה בטלית דבת חיובא הוא ואין בו ציצית הרי עובר בידים עיי"ש, וע"ז אמר רבינו כיון שהיא פטורה לגמרי מן הציצית דהיינו שחכמים הפקיעו המצוה מסדין בציצית ולא הוי מצוה כלל. עיי"ש.

ט, ה: "טלית שהשתי של צמר והערב של משי או שאר מינים וכן להיפך".

ראה בחקרי הלכות ח"א.

יא, א: "ואם הוסיף אפילו חוט א' על הד' חוטין הרי עבר על בל תוסיף".

ראה בתהלה לדוד יא, א. ("והרב ז"ל פסק דעובר עב"ת ובמ"א נרשם ד"מ ואגור, ולא ידענא כונתו, וזה דעת התוס' והרא"ש והסמ"ק, וכן מצאתי להראב"ד כמשי"ת").

ולהעיר שבמ"מ להרה"ת נ. מאנגל מציין: שו"ע סי' יא סעיף יב, רשב"א סי' תסח וסי' תשכח, סמ"ק סי' קעז ולבוש.

יא, קו"א א: "דנכרי אדעתי' דנפשי'".

וכ"כ רבינו בסי' תס. ראה שו"ת מהרש"ם ח"ד סי' סג מה שהקשה על רבינו.

כה, ב: "ותדיר קודם לשאינו תדיר".

בשאגת ארי' סי' כה שהקשה ע"ז שלכאורה תפילין הוא תדיר ומקודש שהרי תפילין מן התורה חייב גם בלילה רק שחכמים פטרו משום שאין יכול לשמור על נקיון גופו, וכן שמצות ציצית חובת חפצא ותפילין חובת גברא.

לא: "דין תפילין בשבת ויו"ט".

ראה באבני נזר סי' ב' סקל"ב ואילך בענין שבת ויו"ט לאו זמן תפילין.

מז, י: "ובקריאת פ' התמיד הן שוות לאנשים".

בתהלה לדוד אות ו' הקשה דלא היה לנשים שום חלק בקרבנות צבור, ע"ש שהניח בצ"ע. וכן הקשה בנפש חיה להרב ראובן מרגליות, ומלשונו נראה שלקח מתהל"ד.

נא, ד: "ואסור להפסיק ביניהם אפילו לצורך מצוה כמו שאסור להפסיק בק"ש וברכותיה".

ראה בהגהות רעק"א כאן בשם אליהו רבה שכתב דהפסקה בפסוד"ז יותר קל שמותר להפסיק בכל אמנים ומודים דרבנן ע"ש.

בשבועון כפר חב"ד לש"פ ויחי כותב הרב אהרן חיטריק שי' שכשנסע לווארשא בשנת תשל"ו אמר לו כ"ק אדמו"ר לאתר ולמצוא גם את הגניזה החרסונית.

ולכאורה צ"ב איך להתאים זה עם מ"ש במכתב כ"ק אדמו"ר מאדר א' תשי"ד (הנדפס באגרות קודש ח"ח ע' רמט): "וברצות ה' ויהי' זמני פנוי יותר, הנה בדעתי להו"ל עוד הפעם את כל המכתבים שנדפסו בהתמים בהוספת מכתבים חדשים שהרשה כ"ק מו"ח אדמו"ר להדפיסם אז אלא שנפסקה בינתיים הדפסת התמים", דמזה משמע שהגניזה היתה ברשות הרבי.

ולכאורה מדברי הרא"ח הנ"ל משמע שהגניזה נשארה בווארשא. ולכאורה הי' אפשר לפרש הכוונה בדברי כ"ק אדמו"ר לרא"ח הנ"ל, שיחפש עוד מכתבים מהגניזה שלא היו ברשות אדמו"ר הריי"צ.

אבל בהמשך דבריו מספר, "אמרתי לרבי שאמנם קראתי על הגניזה החרסונית אך אינני מכיר את צורת הכתבים וכד', והרבי ענה שמכתבי הגניזה מודפסים ב"התמים" וכך אדע מה לחפש". דמזה משמע שכתבי הגניזה עצמם שנדפסו בהתמים נשארו בווארשא. ואולי אפשר לומר, שמהכרת הכתבים שנדפסו בהתמים יכיר עוד כתבים. וצ"ב.