בענין זה דעסיק בי' רבינו ב'רשימות' (חוברת ג וחוברת קעד) כתבתי בקובץ תשסה (עמ' 11-10), וכתב הריד"ק בקובץ תשסו (עמ' 19-16). שנינו העמדנו זו אל מול זו את שיטת רבינו באותה רשימה שאין פסול בשמן של נס, והשיטה האמורה שם בשם הצ"צ ששמן של נס אינו שמן זית. שלדברי ריד"ק הצ"צ סובר שהשמן צריך להיות מן הזית ממש (ולא די בכך שיהיו לו תכונות של שמן זית), וגם לדבריי כן הוא, אלא שהוספתי שלדעת הצ"צ זהו פשוטו של מקרא "שמן זית".

והקשה עלי הריד"ק שלא זהו פשוטו של מקרא, אלא דוקא הפירוש ש"שמן זית" היינו תכונות של זית, הוא הוא פשוטו של מקרא! והראיה: הגמ' במנחות (סט, ב) דמוכח התם דאלמלא מקרא שכתוב "ממושבותיכם" היו חטים של נס כשירות לשתי הלחם, והיינו מפני שמצד איכותם ותכונתם דומות הן לחטים סתם. ע"כ תוכן דבריו (ובאמת הי' לו להביא ראיה ממאי דפשיטא לה לגמ' שם שחטים של נס כשירות למנחות).

והנה, לבד מכך שדבריו תמוהים מצד עצמם (להוכיח מדינא דגמרא את פשוטם של הכתובים), הנה כנראה שלא עיין בהערת המערכת לאותה רשימה, שציינו לס' כלי חמדה עה"ת (פ' ויקהל) שהוא ראש וראשון המדברים בענין זה, ובדבריו הפשוטים מנהיר לעיינין שאין שום ראיה מהגמ' דמנחות, וז"ל: דאם הי' יורד זיתים משמים שפיר היו כשרין למנורה אם נסחוט את השמן מהם, כיון דהוי שמן זית. אבל השתא דירד שמן מן השמים, מנא לן דהוא שמן זית? ונהי דעפ"י נס יש לו אותה סגולה [=תכונה] ממש של שמן זית, מ"מ אינו שמן זית ופסול למנורה. עכ"ל.

הא לן דלדעתו אין שום ראי' מהגמ' במנחות, לא לכך שזהו פשוטו של מקרא ולא לכך ששמן של נס כשר להדלקת המנורה, גם ללא לימוד מיוחד כלשהו (אך הוכיח שם מתרגום יונתן ומהתנחומא ששמן מן השמים כשר למנורה, אך הם אינם פשש"מ). וכן הביא שם גם מבעל חידושי הרי"מ זצ"ל בזה"ל: "כיון דע"י נס הוא א"כ לא הוי שמן זית, כיון דאינו מזית, וממילא פסול למנורה", הרי שבתכונות של שמן זית לבד לא סגי, וצ"ל בא מן הזית (וגם זאת ללא כל לימוד מיתורא דקרא).

ומה שהעיר על הערתי השניה שיש למעט שמן של נס ע"פ דרשת רז"ל "שמן זית ולא שמן שומשומין" וה"ה לשאר כל השמנים – כולל שמן של נס – שאינם שמן זית (וכתב לחלק ששאר השמנים אינם דומים באיכותם לשמן זית משא"כ שמן של נס), כנראה שלא הבחין בכך שגם אני כתבתי כדבריו בזה"ל: אלא שבזה חוזרים אנו לשיטת רבינו, ששמן נס שיש בו את כל התכונות של שמן זית, א"א למעטו ולומר שהוא מין אחר של שמן.