תלמיד בישיבה
בקונטרס הלכות של תושבע"פ שאינן בטלים לעולם (סה"ש תשנ"ב עמ' 29) מקשה הרבי, וז"ל: "ויש להקדים תחילה ביאור הענין ד"מצות בטלות לעתיד לבא" – דלכאורה ה"ז בסתירה לנצחיות התורה, ש"דבר ברור ומפורש בתורה שהוא מצוה עומדת לעולם ולעולמי עולמים .. שכל דברי התורה מצווין אנו לעשותן עד עולם?" ומקשה עוד, עיי"ש בארוכה.
ומבאר הרבי: "הפירוש ד"מצות בטלות לעתיד לבא" אינו אלא בנוגע להציווי להאדם ("מצוות" דייקא, שגדרם הוא ציווי לאדם) .. אבל מציאות המצוות כשלעצמה היא בקיום נצחי, "מצוה עומדת לעולם ולעולמי עולמים", לא בתור ציווי לאדם, אלא בתור רצונו של הקב"ה.
וההסברה בזה: הגדר ד"מצוות", ציווי להאדם – שייך רק כשהאדם הוא מציאות בפ"ע, שאז נופל עליו גדר של ציווי הקב"ה להתנהג ע"פ רצונו של הקב"ה. אבל לאחרי שנשלמת עבודתו של האדם בקיום המצוות, שכל מציאותו חדורה ברצונו של הקב"ה, ונעשה במעמד ומצב של צוותא (מצוה מלשון צוותא) וחיבור עם הקב"ה, עד שנעשים מציאות אחת .. לא שייך הגדר דציווי לאדם (כיון שאינו מציאות בפ"ע), כי אם, שהוא מציאות רצונו של הקב"ה, שבוודאי מתקיים בפועל (בדרך ממילא) ע"י המציאות דהמצוות", עכ"ל בהשיחה שם.
והנה, בהתוועדויות תשד"מ ח"ג עמ' 1528 מדבר הרבי אודות היעוד "והי' אור הלבנה כאור החמה" שיהיה לעת"ל, ומבאר ד"המושג דמולד הלבנה – שייך רק כאשר הלבנה הוא "מאור הקטן" שאין לה אור עצמי, אלא שמקבלת אורה מן השמש, ולכן יש שינויים באור הלבנה –
החל מ"מולד הלבנה", ומיום ליום הולכת וגדלה, עד לאמצע החודש, שאז הלבנה היא במילואה, ואח"כ הולכת וקטנה מיום ליום … - שכל זה תלוי באופן קבלת האור מן השמש, בהתאם למיקומה של הלבנה ביחס לשמש והארץ.
אמנם, כאשר אור הלבנה יהי' כאור החמה, היינו, שיהי' לה אור עצמי – אזי לא שייך בה כל המושג של שינויים, ובמילא לא יהי' שייך כללות הענין דמולד הלבנה "כזה ראה וקדש", קידוש החודשים".
ומקשה שם דעפ"ז כיצד מנה הרמב"ם המצווה דקידוש חדשים במנין המצוות, הרי הרמב"ם מונה רק מצוות הנוהגים לדורות וכיצד מנה קידוש חדשים שאינו שייך כשיקויים הייעוד ד"אור הלבנה כאור החמה"?
ומבאר הרבי, דמבואר באגה"ק ש"מ"ש רז"ל דמצות בטילות לע"ל היינו בתחה"מ, אבל לימות המשיח קודם תחה"מ אין בטלים" .. "ולכן יש לומר שייעוד זה קאי על התקופה שלאחרי תחיית המתים, אך בימוה"מ (לפני תחה"מ) - לא יהי' שינוי באור הלבנה.
ומכיון שכן, נמצא, שמצות קידוש החדשים ועיבור שנים נוהגות לדורת - כל זמן שישנו כללות הענין דקיום המצוות.
ועפ"ז צ"ב השיחה דקונטרס הנ"ל, שע"פ המבואר לעיל משמע שבתחה"מ לא יהי' אפשרי כלל לקדש הלבנה (שהרי יהי' אור הלבנה כאור החמה – כמבואר בשיחה שם) וכיצד יהיה זה מתאים עם הביאור ד"מציאות המצוות כשלעצמה היא בקיום נצחי"?
וגם צ"ב בכללות הענין, דאם לא יהי' הענין דמולד הלבנה לעת"ל שאז לא יוכלו לקבוע חדשים, א"כ כיצד יקבעו אז זמני ומועדי השנה, דהרי בזה"ז נקבעים המועדים והרגלים ע"פ מולד הלבנה, וכיצד יקבעו לעת"ל?
ואבקש מקוראי הגליון שיחיו להאיר בזה.
Download PDF