ר"מ בישיבה
ב'היום יום' ט"ו אייר כתוב: "בימי רבינו הזקן הי' שגור בפי החסידים הפתגם "דער שטיקל ברויט וואס איך האב איז ער דיינער ווי מיינער. והיו מקדימים מלת "דיינער" – דיינער ווי מיינער" עכ"ל.
וידוע השאלה בזה דלכאורה הלשון "דיינער ווי מיינער" משמע שזה שהוא "מיינער" הוא פשוט וזה שהוא "דיינער" הוא חידוש שזהו "ווי מיינער", וא"כ זה שהקדימו דיינער למיינער לכאורה מדגיש שהמיינער יותר פשוט מדיינער.
ואולי י"ל בזה דהנה בתוד"ה "ששוו גיטי נשים לשחרורי עבדים" (גיטין ט, א) "איפכא הוה לי למימר ששוו שחרורי עבדים לגיטי נשים דעיקר דין מוליך ומביא באשה אלא אגב דעד השתא איירי בגיטין נקטי' ברישא".
והיינו דפשטות הלשון "שוו גיטי נשים לשחרורי עבדים" משמע דהעיקר דין הוא הוא בשחרורי עבדים אבל האמת היא דגיטי נשים הוא העיקר דין והא דהקדים גיטי נשים הוא משום דעד השתא איירי בגיטי נשים.
א"כ י"ל דהא דהקדימו 'דיינער' ל'מיינער' ע"כ הכוונה דעד השתא הי' עסוק ב'דיינער', והא דהלשון משמע ד'דיינער' יותר פשוט אינו ראי' ע"ד הנ"ל בשוו גיטי נשים לשחרורי עבדים.
אבל אם הי' הלשון "מיינער פונקט ווי דיינער", הי' אפשר לפרש ע"ד התוס' דאף ד'מיינער' יותר פשוט מ"מ הקדימו דעד עכשיו עסיק בי'.
תושב השכונה
במאמר ד"ה וביום שמחתכם תש"מ, סוף סעיף א (סה"מ מלוקט ח"א ע' שלח) נדפס: "…שעיקר התשובה הוא התאחדות עם המקור. קדמותם וישנו באופן מלמטלמ"ע ומלמעלמ"ט…".
והנה קטע זה מוקשה בלשונו. ביררתי הדבר ונודע לי שקטע זה הוא הוספת כ"ק אדמו"ר בכתי"ק, ובהגהה הראשונה כתב: "…התאחדות עם המקור קדמותם…", ובהגהה השני' הוסיף פסיק [,] בין תיבת "המקור" לתיבת "קדמותם", ובדפוס נשתבש ונדפסה נקודה [.]. ועפ"ז הפשט מובן: עיקר התשובה הוא התאחדות עם המקור, [דהיינו] קדמותם [של כל הדברים, דבר"ה חוזרים כל הדברים לקדמותם, שבזה מדובר לפנ"ז במהאמר]. ודו"ק.
שליח כ"ק אדמו"ר זי"ע, בודאפשט, הונגריה
ב'כפר חב"ד' גליון 840 ע' 19 פרסם הרש"ב שי' לוין תצלום דף השער ממסכת נזיר שאדה"ז נתנו במתנה "להר"ר יעקב נ"ע", ולכאורה איך כותבים על אדם חי "נשמתו עדן"? אבל אחרי עיון בצילום הגוכתי"ק י"ל שהנכון הוא: נ"י = נרו יאיר.
נוסח ברכה זו לאחרי כתיבת השם שנפוץ גם היום - נמצא במכתבי אדה"ז (ראה אג"ק שלו ח"א אגרות יז, נד ועוד), במכתבי אדהאמ"צ (אג"ק שלו ז, י-יא ועוד), במכתבי הצ"צ (אג"ק שלו ב, י-יא ועוד) ואצל אדמו"ר מהר"ש (אג"ק שלו יב-יג, טו, יז ועוד).
אדמו"ר מוהרש"ב בצעירותו ג"כ כתב ככה (ראה אג"ק שלו ח"א א-ב משנת תרל"ח, ובח"ג תקנא, תקנג-תקנד משנות תרמ"ג-ה), אבל כבר בטבת תרל"ח (ח"ג שם תקנ) מופיע אצלו: שי'[חיה]. וכנראה שמסוף שנות תר"מ אין הוא כותב רק שי'.
ואחריו המשיך כן אדמו"ר מוהריי"צ וכן גם הרבי ברוב המכתבים שכתב, אבל ישנם כמה מכתבים שבו הוא משתמש ב'נ"י' - משנות תרפ"ט-צ (אג"ק ח"א ב, חכ"א ז'תשס-ז'תשס**), בכמה מכתבים משנת תרח"צ (ח"א ו-ח), ותש"ב-ג (שם כ-כא, כד, לא, לה ועוד).
ויל"ע במשמעות השינויים הנ"ל.
ירושלים עיה"ק
במפתחות לס' התניא (ודלא כשיטתו בשאר המפתחות), בשמות האנשים אשר במפתח העניינים, כלל רבינו בתוך אותו ערך כמה אנשים שונים ששם אחד להם.
והם: יהודא (רבינו הקדוש, יהודא חייטא, רב יהודה), יהושע (יהושע בן נון, ר' יהושע), ישמעאל (ישמעאל בן אברהם, ר' ישמעאל), שמעון (רשב"י, ר"ש בן רבי).
ועפ"ז צ"ע מדוע ר' אלעזר בן דורדיא ור' אלעזר בן עזריה זכו כל אחד לערך בפ"ע, ולא נכללו שניהם בערך "אלעזר".
וכד דייקינן שפיר, נראה שהאותיות 'גב' בערכו של ראב"ע הן גדולות יותר מהאותיות הרגילות, ואולי אירע כאן משהו בשעת העריכה והסידור לדפוס.
בערך "שלשה חלוקי כפרה" צויין לאגה"ת פ"א, וצ"ע מדוע לא צויין לפרק י"א שבתניא: בשלשה חלוקי כפרה שהיה ר' ישמעאל דורש כו'.
Download PDF