בגליון יא [תשסט] ביאר הרב אברהם יצחק ברוך שי' גערליצקי מה שהקשה כ"ק אדמו"ר במה שהשמיט אדה"ז חיוב תלמיד לברך על נס רבו למרות שכתבו בלוח, וכן הוא בשו"ע רי"ח ס"ו.

והביא הרב הנ"ל שיטת הרמב"ן, הרשב"א והרמב"ם וביארם: דהרשב"א מפרש דעיקר הברכה הוא על ההצלה שבא ע"י הנס, ולכן כ' דיוצאי יריכו חייבים לברך משום שהם כשותפין באותו הנס. והו"א שהו רק בבן על אביו אבל בתלמיד על רבו אינו נחשב שותף בהנס (וכסברת הב"ח בזה), וע"ז קמ"ל דלומדים מברכת הגומל (דהוא ברכה על ההצלה) שג"ש תלמיד מברך אנס רבו ברכת הודאה.

שיטת הרמב"ן: סב"ל דעיקר חיוב הברכה אינו על ההצלה אלא הנס (ואינו דומה לברכת הגומל), ואעפ"כ חייבים יוצאי יריכו לברך ע"ז משום כבוד אב. וכיון דבתלמודא דידן איתא דיוצאי יריכו מברכים לכן גם תלמיד החייב בכבוד רבו חייב לברך. וזה מיוסד על המחצה"ש (וא"ר).

הרמב"ם סובר: דהברכה הוא על ההצלה ולא משום כבוד אב לכן סב"ל דאין חיוב על יוצאי יריכו וגם חיוב על התלמיד.

ובמילא יוקשה על אדה"ז: כיון שפסק (כהרשב"א) שיוצאי יריכו חייבים משום שהם שותפים בנס, וגם מוסיף שגם הבנים שנולדו קודם לכן חייבים לברך וא"כ סובר שחיייבים גם משום כבוד אב וא"כ קשה למה השמיט אדמה"ז כמו"כ בתמיד לרבו (שיתחייב משום כבוד רבו). ע"כ.

ואולי י"ל (שבעים פנים כו') שיש לבאר באו"א קצת שיטות הראשונים: ובהקדם דיש לפרש דאין ברכת הנס שייך לדין כבוד או"א, ואין כיבוד או"א מחייב ברכה. אלא משום שלגבי ברכת שבח דברכת הנס שייך (לא רק לאלו שהנס קרה אתם ממש, אלא גם) לאלו שמרגישים גודל הנס והנס נוגע אצלם ממש. ולכן: סובר שבנו ובן בנו (המרגישים גודל הנס) מחוייבים לברך ברכת שבח הנס. כמו"כ התלמיד הקרוב להרב ומרגיש גודל הנס לכן חייב לברך.

הרשב"א סובר שברכת הנס דומה לברכת הגומל, בזה שהוא ברכת שבח על הצלת אביו, ולאו דוקא בנו ובן בנו, אלא גם כל יוצאי יריכו הנולדו לאחרי הנס, דכיון שהם "שותפים" בנס חייבים לברך ברכת שבח על ההצלה. וכן תלמיד מברך על ההצלה דרבו דמשבח להקב"ה על ההצלה. והיינו שהוא שותף לההצלה (שע"י ההצלה למד ממנו).

המג"א סובר דגם מצד הענין דשבח על ההצלה יש לחייב לברך יוצאי יריכו הנולדו לפני הנס, דיש לבארו: דגם אלו הנולדו לפנ"ז מרגישים גודל הנס המחייבם לברך.

אדמה"ז המביא שיטת הרשב"א (שהחיוב על י"י הוא משום שהם "שותפים באותו הנס") ומוסיף שגם הנולדו לפנ"ז חייבים לברך. ואפשר שהוא משום שמצרף הרמב"ן שהחיוב הוא משום ברכת הנס, אלא שמוסיף שזהו גם ברכה על ההצלה וההנאה הבאה על ידה. (והנה אדמה"ז כ' שם "..ואפי' הבנים שנולדו קודם לכן...", ולא כ' וכלל בני בנים, דמשמע יותר דרק הבנים מחוייבים ולא הבני בנים שנולדו קודם. והיינו הגם דמחוייב גם בכיבוד אבי האב אינו חייב לברך כיון שאינו מרגיש ביותר הנס כמו הבן אינו מחוייב בברכה זו).

אבל גם לפי"ז צ"ע הא דלא הביא החיוב לתלמיד לברך בנס רבו: דכמו שהבן מרגיש גודל הנס דאביו ומחייבו לברך כמו"כ תלמיד לרבו.

ויש לבאר אדמה"ז באו"א: שכוונתו רק להרשב"א אלא שבנוגע לבנים שלו הנולדים לפני הנס, הרי"ז נחשב כשותפים בהנס מפני שנהנים מעצם הנס "הנאה גדולה בהצלתו אם היו סמוכין על שולחנו ואפי' היו גדולים שאינן סמוכין יש להם תועליות המגיעות מן האבות לבנים אין להם שיעור (שו"ת בית יהודה או"ח סי' ו'). ואולי לפי"ז אפ"ל דאין חיוב לתלמיד לרבו, שהיה תלמיד לפני שנעשה הנס לרבו כיון שאין הנאתו מגיעו לידו כ"כ ע"י הנס. (אבל עדיין צ"ע: א) למה השמיט בנוגע תלמיד שנעשה תלמיו לאחרי הנס. ב) דלכאורה מקבל מרבו גם לאחרי שנעשה לו נס ההצלה).