איתא בתניא ריש פרק לז: "והנה תכלית השלימות הזה .. תלוי במעשינו ועבודתנו כל זמן משך הגלות" וכו' עכ"ל.

וברשימות קדש (ע' רכח) מביאים בלקוטי פירושים מלקו"ש חלק כה (ע' 352 הערה 40): "ועבודתנו: לכאורה צ"ל "ועבודתינו" (ביו"ד), כמו "במעשינו" הסמוך לו". עכ"ל.

ובהערה 28 שם מהמו"ל: "וכן הוא במהדורא קמא" עכ"ל.

ובכל זאת לא תקנו זאת בפנים גוף התניא, והשאירו "ועבודתנו" (בלי יו"ד).

ונראה שכאן דוקא כן היו צריכים לתקן זאת בפנים התניא, הגם שזה לא מופיע ב'לוח התיקון' ו'בהערות ותיקונים', אעפ"כ, לפי מ"ש כ"ק אדמו"ר בפתח דבר לס' התניא: "לוח התיקון .. ערכתי על פי השוואה לההוצאות הראשונות, ולאלו שנדפסו בסמיכות מקום לרבנו הזקן, אשר קרוב לודאי שהיו שם כת"י התניא מוגהים, ואולי גם מגיהים שקבלו הוראות מרבנו הזקן" עכ"ל - הי' צריכים לתקן זאת בפנים, כי בתניא דפוס שקלאב תקס"ו (שתח"י) מופיע (בע' מט,ב) "ועבודתינו" (ביו"ד). ו"הוצאת שקלאב תקס"ו, היינו בזמן אדה"ז ונדפסה במקום הסמוך לו, ואגה"ת שבה היא לא מהד"ק שלה כ"א מהד"ת, שכ"ז מראה שאדה"ז שם עיונו עלי'" עכ"ל כ"ק אדמו"ר באג"ק שנדפסה ב"ס' התניא - ביבליוגרפיה" (ע' 13).

וכן ראיתי בתניא (הב') זאלקווי תקנ"ט "ועבודתינו" (ביו"ד), וכ"ה בתניא (הג') זאלקווא תקס"ה, (היו"ד) קאפוסט תקע"ד, (הט"ו) יאס תר"ג, (הי"ח, י"ט) ווין [שהוא בעצם ווארשא, כמ"ש ב'תניא - ביביליוגרפיה' ע' 86] תרט"ז, (הכ') לעמבערג תרי"ז, (הכ"ד) לבוב תרכ"ד (שתח"י) - כל אלו ראיתי, וכנראה שכ"ה גם בשאר הדפוסים שטרם ראיתי. [ז"ע העירני הר"י מונדשיין שי' שכ"ה בהתניא הראשון סלאוויטא תקנ"ז].

ברם הטעות התחיל (כנראה) בתניא ווילנא תרל"ב והלאה שהופיע "ועבודתנו" (בלי יו"ד), וכיון שבדפוסים הראשונים נאמר עם יו"ד, וזה גם "טעות המדפיס דמוכח", א"כ פשיטא שצריכים לתקן זאת בפנים התניא, ובנדו"ד ה"קנאות" שלא להעיז לתקן הוא "קידוש" הטעות של המדפיס, ולא לקדושתו של ס' התניא כפי שנכתב ע"י רבינו הזקן.

w

בתניא פל"ד (מג,ב) נאמר: "כדת הניתנה לכל אחד ואחד בהלכות תלמוד תורה". עכ"ל.

וברשימות שם (ע' רי) נאמר: "בהל' ת"ת .. אדה"ז הל' ת"ת פ"ב ג'". עכ"ל.

והמו"ל פענחו: "פ"ב ה"ג".

והעירני הגה"ח הרב מרדכי שמואל אשכנזי שליט"א (מד"א כפר חב"ד) שבה"ג שם אין הענין הזה כלל, וצ"ל בפ"ג (ולא ה"ג), והיינו שבפ"ב זה נמצא בה"א ובה"ט, ובפ"ג זה נמצא בה"ד.

ונראה להביא סעייתא להנ"ל מרשימות על פרק לז (ע' רל) שכתב כ"ק אדמו"ר: "בענין שכחה: הל' ת"ת לאדה"ז פ"ב ס"י". עכ"ל. ואם הכוונה כאן היתה ל"ה"ג", הי' כותב "ס"ג" (או ה"ג), וע"כ פשוט כנ"ל.

ברשימות על פרק לז (ע' רל) מציין כ"ק אדמו"ר עמ"ש בתניא "וקיי"ל דעקימת שפתיו הוי מעשה" - "ועיין ג"כ לקו"ת לג"פ נח סד"ה מים רבים .. ועיין ג"כ לקו"ת הנ"ל שיש מחלקים אותיות בומ"ף". עכ"ל.

והערני הגה"ח הרב אשכנזי הנ"ל, דלמה אינו מציין ללקו"ת (של אדה"ז) בדברים פד,ג? ע"ש.

ברשימות – הערות ומ"מ על פל"ו בתחילתו, שהובא מארז"ל נתאווה הקב"ה להיות לו דירה בתחתונים, מציין כ"ק אדמו"ר שבתנחומא בחוקותי הלשון "נתאוה הק' כשם שיש לו דירה למעלה שיהא לו כך דירה למטה", ומסיים "וצ"ע ממש"כ והנה תכלית כו'", והכוונה למ"ש לקמן בפירקין "והנה תכלית השתלשלות העולמות וירידתם ממדרגה למדרגה אינו בשביל עולמות העליונים הואיל ולהם ירידה מאור פניו ית' אלא התכלית הוא עוה"ז התחתון כו'", עיי"ש.

ובפענוחים שם ביארו שכוונת הצ"ע היא ד"לכאורה במארז"ל לא נתפרש שענין זה הוא תכלית הבריאה".

וקשה לי, דאם זו כוונת הצ"ע, למה הוצרך להקשות ממ"ש לקמן בפירקין ולא מלשון אדה"ז כאן גופא "מארז"ל שתכלית בריאת עוה"ז היא שנתאוה כו'".

אבל לפענ"ד כוונת כ"ק פשוטה וברורה, דמלשון המדרש הנ"ל מוכח דגם העליונים הם דירה לו ית' ונתאווה הקב"ה "שיהא לו כך דירה למטה".

ואדרבה מלשון המדרש משמע שעיקר הדירה הוא בעליונים אלא שהקב"ה נתאווה שגם התחתונים יהיו דירה כמו העליונים.

ואילו לקמן בפירקין מפורש ד"תכלית השתלשלות העולמות כו' אינו בשביל עולמות העליונים הואיל ולהם ירידה מאור פניו ית'" – הרי שהעליונים אינם דירה לעצמותו כי הם ירידה מאור פניו ית'. ועיין בארוכה ד"ה באתי לגני תשי"א פ"ד.

בהערות ומ"מ על פל"ט ד"ה הצדיקים עובדי ה' בדו"ר הנמשכות כו' אבל .. שאר כל נש"י כו', מעיר כ"ק אדמו"ר: "לכאורה משמע מזה דדו"ר שכליים הוא רק בצדיקים, וכן משמע ספמ"א שכתב רק שצריך לקבוע כו' וכולי האי ואולי כו' כנ"ל .. ובפי"ב י"ג ט"ז משמע דגם בבינונים אפשר להיות. וי"ל דכיון דבבינונים אינם אלא בעיתים מזומנים כנ"ל פי"ב, לכן לא קאמר כאן אלא נשמות הצדיקים שאצלם הוא סדר העבודה. אבל מש"כ ספמ"א וכולי האי ואולי משמע דאי אפשר כ"א ע"י עבור כו' צ"ע. א"א ליישב דכונתו להשיג דו"ר שכליים בתמידיות ויותר מבינוני המתפלל כל היום דפי"ג". עכלה"ק.

והמו"ל פיענחו כוונת סוף ההערה: ואי אפשר ליישב ד(מ"ש בספמ"א "וכולי האי ואולי") כוונתו להשיג דחילו ורחימו שכליים (לא רק בעתים מזומנים, אלא) בתמידיות, ויותר מ(אשר אצל) בינוני המתפלל כל היום ד(לעיל) פי"ג.

וקשה לי – אמאי באמת אי אפשר ליישב כן? ומדוע לא הוסיף כ"ק איזו תיבות הסברה והשאיר הענין באמצע? ואם משום שעצם הסברא הוא דוחק, הול"ל "ודוחק ליישב כו'".

ולולא דמסתפינא הייתי אומר דהר"ת "א"א" יש לפענח (לא "אי אפשר", אלא) "אולי אפשר", והכל על מקומו יבוא בשלום.

ברשימות שי"ל לפורים (חוברצ קעז – רשימת היומן פאריז, צ"ח פורים), וזלה"ק: "מגילה שכתב מהר"ש נ"ע לא היו עשרת בני המן בעמוד בפני עצמו", עכלה"ק.

ובפענוחי המו"ל: ש"כ"ק מו"ח אדמו"ר סיפר ש. . . (במגילה שכתב וכו'). ואולי י"ל שכ"ק אדמו"ר ראה אז את המגילה בעצמו (ולא ששמע "סיפור" מכ"ק אדמו"ר מוהריי"ץ נ"ע אודותו) כי: א) ענין זה נרשם בין הנהגות שראה. ב) לכאו' השתמש בו אדמוהריי"ץ נ"ע.

[דרך אגב שמעתי מהרה"ח ר' קהת שי' ווייס שפעם קראו אותו לקרוא את המגילה עבור הרבנית ונתנו לו אותו מגילה שכתב כ"ק אדמו"ר מהר"ש נ"ע לקרוא ממנו, וא"כ לכאורה מסתבר לומר שכ"ק אדמוהריי"ץ נ"ע השתמש בו.]

וכיון דאתינן להכי ראוי לציין ל"כרם חב"ד" גליון מס' 1 – תשרי תשמ"ז ע' 74 וש"נ, (ומציין גם לקובץ יגדיל תורה [נ.י. תשמ"ב]) עיי"ש.

בגליון י [תשסח] ובגליון יא [תשסט] נדפס שקו"ט אם מותר ונכון להכניס ההערות ותיקונים וכו' בפנים ס' תניא קדישא.

ואינו מובן כל השקו"ט בנושא זה, בה בשעה שישנה בזה הוראה מפורשת וברורה מכ"ק אדמו"ר נשיא דורנו, במכתבו מז' ניסן תשי"ב (נדפס באג"ק כרך ה ע' רצה), ומועתק בזה לשונו הק':

…ג) במה שמעורר בענין הדפסת התניא הנה כבר כתבתי כ"פ ובנוגע לכמה ענינים. שהדברים שהנני כותב זהו בדרך הצעה וביאור דעתי, ובמילא הברירה בידם אם לקבל או לדחות. אבל דעתי הוא שאין להדפיס התניא מחדש כ"א בדרך פוטו מהדפוס שהוגה ע"י כ"ק אדמו"ר (מורהש"ב) נ"ע, היא הוצאת תומכי תמימים ליובאוויטש תר"ס.

. . . ה) מה שמעיר במכ' שגם בתניא הנדפס בתר"ס, יש מקום להגיה, ומציין לאגה"ק פל"א, הנה בכמה מקומות הוצאה הנ"ל צריכה תיקון, וישנם רשימה כמה תיקונים מכתב הרה"ג וו"ח אי"א נו"נ מזקני אנ"ש וכו' ר' אשר שו"ב מניקאלאייעוו, ובל"נ בהוצאה החדשה של התניא יודפס ג"כ לוח תיקונים אליו בסוף הספר, כי לא מלאני לבי לתקן בפנים, שלא לשנות מהוצאה הנ"ל, עכלה"ק.

הרי מפורש יוצא מפי רבנו הקדוש: א) שאין להדפיס התניא מחדש, כ"א בדרך פוטו מהדפוס שהוגה ע"י כ"ק אדמו"ר מוהרש"ב נ"ע. ב) התיקונים וכו' יודפסו בסוף הספר "כי לא מלאני לבי לתקן בפנים, שלא לשנות מהוצאה הנ"ל".

ונוסף על הנ"ל – ראינו מעשה רב:

בשנת תש"ג קבלו אנ"ש שי' דתל אביב - באופן יוצא מן הכלל - רשות מכ"ק אדמו"ר מוהריי"צ נ"ע לסדר מחדש ספר התניא. [עפ"י השמועה אז - ויש לברר אמיתתה - הורה הרבי הריי"צ בשעתו שיגיהו התניא בדייקנות הכי גדולה, לא רק הביבות אלא גם האותיות]. אז היתה הזדמנות הכי מתאימה להכניס התיקונים בפנים הספר, ולפועל לא עשו כן.

עד"ז - בשנת תשכ"ח - מפני טעם מיוחד - הרשה כ"ק אדמו"ר נשיא דורנו לסדר מחדש התניא בג'רבה, תוניס. זה הי' כמה שנים לאחרי שנדפסו ההערות ותיקונים וכו' כמה פעמים, ואעפי"כ לא הורה הרבי להכניסם בפנים התניא אז.

ומי יבוא אחרי המלך לעשות שלא לפי הנ"ל.

בחוברת 'מראה-מקומות, הגהות והערות קצרות לאגרת הקדש סימן כ"ז', שזכינו ויצא לאור לקראת י"ט כסלו, כותב כ"ק אדמו"ר זי"ע בע' ח שם:

"ידוע מנהג ישראל חכמיו וגדוליו מימים רבים... לכתוב במליצות לקוחות מן התנ"ך ורז"ל או גם בקטעי פסוקים ומרז"ל... ביחוד נהגו כן במכתבים כלליים, בהקדמות ספרים וכיו"ב... אחז רבינו הזקן גם בזה בדרכו שלו, וכתב רוב המכריע של ספריו ומכתביו בלשון מדויקת וצחה בלי מליצות יתרות וכו' ובפרט כעבור שנים הראשונות לנשיאותו...".

ולכאורה יש להעיר שיוצא מן הכלל הנ"ל הם ספרי הלכה שלו שבו אין אדה"ז משתמש בשברי פסוקים כלל, אפילו בה' ציצית ופסח שנכתבו בצעירותו, עוד בהיותו בשבת תחכמוני אצל המגיד (ראה הקדמת בני הגאון המחבר לשו"ע אדה"ז). וכנראה כיון שבעניני הלכה צריך להשתמש בלשון קצר וברור שלא יתן מקום לטעויות ואי-הבנה (ראה לקו"ש ח"ה ע' 281 ועוד). ואכן רואים בספרים מסוימים של כמה מבין גדולי ישראל הספרדים שהרבו במליצות, ועד שלפעמים א"א לעמוד על סוף כוונתם. ונדמה לי שלכאן שייכים - עכ"פ חלק - מספרי החיד"א והיעב"ץ.

ויש לעיין במה שכותב הרבי "וכתב רוב המכריע של ספריו ומכתביו בלשון מדויקת וצחה בלי מליצות יתרות וכו' ובפרט כעבור שנים הראשונות לנשיאותו" איפה זה מתבטא לדוגמא ב'אגרות קודש' שלו שבו מופיעים המכתבים לפי סדר השנים, וגם האם עפ"ז יש לקבוע שאגרות פד-פה חסרות-תאריך (אג"ק שם ע' קפ-קפד) שיש בהם הרבה שברי פסוקים וכו', וכפי שצוין בשוה"ג שם, נכתבו בשנים הראשונות לנשיאותו?

ובהמשך להנ"ל העירני הרה"ת נחום שי' גרינוואלד משו"ת אדה"ז ריש סי' לב, שכותב: "...כי מעשה הכתב עלי לטורח גדול...".

א) בסדר נטילת ידים לסעודה ס"ה "ויש לשפוך על יד ימין תחלה ואחר כך על יד שמאל" וע"ז מציין הרבי "מג"א ר"ס קנ"ח" ומוסיף "וצ"ע שהוא בש"ס שבת ס"א ע"א".

(במג"א כתב: צריך ליטול יד ימין תחילה כדי שתשמש השמאל לימין (רקנ"ט פ' עקב) ועסי' ד' ס"י וב"י שם).

ובהפענוח ביארו שהצ"ע היא על המג"א "מה שמביא ענין זה מספרי קבלה (רקאנטי פ' עקב) - שהרי מפורש בש"ס: כשהוא רוחץ רוחץ של ימין ואח"כ רוחץ של שמאל".

וע"ז הקשה הראיב"ג שי' בגליון העבר (תשסט), דיש לעיין בזה, דהרי בב"י על הטור לעיל ס"ד הביא דיש סתירה בדברי הזהר, ומתרץ בב' אופנים. ושקו"ט בספרים עד"ז, ולכן הביא המג"א בשם הרקאנטי פ' עקב להוכיח דגם נט"י לסעודה הוא כנט"י שחרית כתירוץ הב', ולא נימא לתרץ כתירוץ הראשון של הב"י. וא"כ מהו הצ"ע על המג"א.

והנה, מה שביארו בהפענוח שהצ"ע הוא על המג"א מדוע הביא מדברי קבלה ולא משבת, לא נראה. דלבד זאת שכאן בציוני הרבי הרי בא לציין המקור, או לדון בדברי אדה"ז, אבל לא לדון בדברי המקור. א"כ מה מקום יש כאן להקשות על המג"א. (באותיות אחרות: מדוע מציין הרבי למג"א ומקשה עליו, שיציין לכתחילה לשבת. (וכנראה, שלכן נדחקו לפרש בהפענוח כנ"ל)). הנה לבד זאת, יתבאר לקמן, שאין כאן צ"ע על המג"א. והצ"ע הוא על זה שמציינים כאן להמג"א (ובמילא יתורץ קושיית המפענחים והראיב"ג שי').

ועוד, דלדבריהם (שהצ"ע הוא על המג"א שציין לקבלה ולא לש"ס) נמצא שהצ"ע הוא לא רק על המג"א, אלא גם על הב"י עצמו, שהביא מהזהר ולא מש"ס. לפ"ז מדוע מקשה רבינו רק על המג"א, שיקשה על הב"י עצמו, שהוא מקור כל הדיונים.

ב) ולבאר הצ"ע, יש להקדים לשון הגמרא והב"י:

שבת ס"א ע"א: תנו רבנן כשהוא נועל נועל של ימין ואח"כ נועל של שמאל . . . כשהוא רוחץ רוחץ של ימין ואח"כ רוחץ של שמאל, כשהוא סך סך של ימין ואח"כ של שמאל כו'.

ב"י בטואו"ח ס"ד (ד"ה ומשמע מדברי הרא"ש קרוב לסופו) (לאחרי שמביא הזהר בפרשת וישב ומקץ ופרשת תרומה): ושני מאמרים אלו נראים כסותרים זה את זה, (תירוץ א') ואפשר שיש חילוק בין נט"י דשחרית לנט"י דאכילה . . (תירוץ ב') ויש לפרש שלעולם תחילה נוטל יד ימין מיד שמאל בין בנט"י דשחרית בין בנט"י דאכילה כמ"ש בפ' וישב, ומ"ש בפ' תרומה . . היינו לומר שנוטל כלי של מים ביד ימינו ונותנו ליד שמאלו כדי שיריק מים על יד ימינו.

מזה רואים שישנם ב' ענינים: א) ענין הקדמת ימין לשמאל בכל דבר, מטעם חשיבות ימין. וכתוצאה מזה כן הוא גם בנט"י. וענין זה מקורו בשבת סא, א. ב) המובא בזהר (וקבלה), לענין נט"י, וכהכרעת הב"י בשו"ע (כתירוצו הב'), ובב' פרטים: 1) שהנטילה על יד ימין תהי' ביד שמאל (פ' וישב). 2) ליטול הכלי בימינו ונותנו לשמאלו וכו' (פ' תרומה).

היינו, שבכללות ישנם ב' ענינים: א) ליטול יד ימין קודם ליד שמאל. אבל אם רק מפני ענין זה, הרי לאו דוקא שהנטילה צ"ל ביד שמאל, ושצריך ליטול הכלי בימינו ונותנו לשמאלו. שהרי יכול ליטול בכמה אופנים אחרים. וב) המבואר בזהר, וכנ"ל.

ג) ועל כן, בכל מקום יש לראות באיזה ענין מדובר. אם בענין הא', או בענין הב'. ולציין בהתאם, או לש"ס שבת, או לזהר (קבלה).

שו"ע ס"ד ס"י: נוטל כלי של מים ביד ימינו ונותנו ליד שמאלו כדי שיריק מים על ימינו תחלה (ענין הב'. ולכן ציין בבאר הגולה להזהר).

מג"א ר"ס קנ"ח: צריך ליטול יד ימין תחילה כדי שתשמש השמאל לימין (רקנ"ט פ' עקב) ועסי' ד' ס"י וב"י שם (ענין הב'. ולכן ציין המג"א לקבלה).

שו"ע אדה"ז ס"ב ס"ד: לפי שמצינו שהימין היא חשובה בכל התורה כולה לענין . . וכן לענין . . לכן גם בנעילת מנעלים צריך ליתן חשיבות לימין. ס"ה: כשחולץ מנעליו חולץ של שמאל תחלה מפני שזהו כבודה של ימין. ס"ו: כשהוא רוחץ או סך ירחוץ או יסוך של ימין תחלה (ענין הא'. ולכן צוין בהמ"מ על הגליון לשבת).

שו"ע אדה"ז מהדו"ב ס"ב ס"ד: לעולם יקדים אדם ימינו על שמאלו בכל דבר לפי שהימין היא חשובה בכל התורה כולה . . . לכך יש לאדם גם כן לחלוק כבוד לימינו לעולם, ולכן כשינעול מנעליו ינעול של ימין תחלה, וכשחולץ חולץ של שמאל תחילה שזהו כבודה של ימין, וכן כשרוחץ או סך ירחוץ או יסוך יד ימין תחילה (ענין הא'. ולכן צוין בהמ"מ על הגליון לשבת).

שו"ע אדה"ז ס"ד ס"י: כשהוא נוטל ידיו צריך ליטול יד ימינו תחלה מטעם שנתבאר בסי' ב'. ולפי שטוב הוא שמן יד ימין יבואו המים על ידיו לטהרם מטעם שנתבאר בזוהר, לפיכך יטול כלי של מים ביד ימינו ונותנו לשמאלו כדי שישפוך מים על ימינו תחלה (על ענין הא' כותב אדה"ז עצמו "מטעם שנתבאר בסי' ב'", ובסי' ב' מקורו בשבת כנ"ל. ועל ענין הב' כותב אדה"ז עצמו "מטעם שנתבאר בזהר" וכנ"ל דבזהר נתבאר ענין הב').

שו"ע אדה"ז סקנ"ח סי"ט: כשהוא נוטל ידיו נוטל ימין תחלה ואח"כ יד שמאל וכן בכל פעם שהוא רוחץ ידיו רוחץ של ימין תחלה כמ"ש בסי' ב' (- ראה לקמן ד).

אדה"ז סדר נט"י ס"ה: ויש לשפוך על יד ימין תחלה ואח"כ על יד שמאל. אך על פי הקבלה יקח הכלי עם המים ביד ימינו תחלה ויתננו לשמאלו וישפוך בשמאלו על ימינו תחלה ואח"כ ישפוך בימינו על שמאלו (כנ"ל בשו"ע אדה"ז ס"ד ס"י).

ד) ומעתה יובן הצ"ע. שבסדר נט"י ס"ה הובאו ב' הענינים: א' "ויש לשפוך על יד ימין תחלה ואח"כ על יד שמאל" שהוא הענין דשבת סא, א. אבל לא צוין ב"שם הגדולים". ואח"כ כותב ענין הב' "אך על פי הקבלה יקח הכלי עם המים ביד ימינו תחלה כו'". וציין ב"שם הגדולים" ל"ב"י סי' ד' בשם הזוהר".

הנה המציין על ענין הא' (ממנו העתיק הרבי את המ"מ (ואולי העתיק מהמ"מ שעל הגליון לשו"ע אדה"ז סקנ"ח סי"ט הנ"ל) כיון שאין מ"מ ע"ז ב"שם הגדולים") ציין ל"מג"א ר"ס קנ"ח", וע"ז כתב רבינו שצ"ע על המ"מ, שהרי "ויש לשפוך על יד ימין תחלה כו'" הוא בשבת סא, א (ענין הא' הנ"ל), ולא הענין המובא במג"א (שהוא ענין הב' הנ"ל).

(ומובן שקושיא זו היא גם על המ"מ שעל הגליון בשו"ע אדה"ז סקנ"ח סי"ט, שעל מה שכתוב "כשהוא נוטל ידיו נוטל יד ימין תחלה ואחר כך יד שמאל וכן בכל פעם שרוחץ ידיו רוחץ של ימין תחלה" הרי מוסיף אדה"ז עצמו "כמ"ש בסי' ב'" ושם (סי' ב') נתבאר הטעם מהגמרא דשבת ענין הקדמת ימין לשמאל, א"כ מדוע צוין למג"א ששם מובא הטעם ע"פ קבלה "כדי שתשמש שמאל לימין").

ה) ומזה יובן ג"כ, שאי אפשר לפרש שהצ"ע הוא על המג"א ר"ס קנ"ח, מדוע ציין המג"א לקבלה ולא לשבת (כמו שכתבו בהפיענוח).

שהרי כנ"ל, מה שכתב המג"א "צריך ליטול יד ימין תחילה" הוא לא ענין הא' הנ"ל (שהוא הענין המבואר בשבת) אלא "כדי שתשמש השמאל לימין" שזהו הענין הב' הנ"ל (שהוא הטעם ע"פ קבלה). א"כ איך יציין המג"א לשבת (ובמילא סרה קושיית הראיב"ג שי').

כתב אדה"ז בסדר נט"י לסעודה סעי' ה': "ויש לשפוך על יד ימין תחילה ואחר כך על יד שמאל", ובהגהת רבינו הק' על המג"א שהביא מקור לזה מהריקנטי פ' עקב, "וצ"ע שהוא בש"ס שבת ס"א ע"א", ול"ל להביא ענין זה מספרי קבלה, עי"ש שהניח בצ"ע.

ובגליון העבר נתקשו להבין קו' רבינו זו על המג"א, דהרי הב"י בסי' ד' הביא סתירה בזה בדברי הזהר, דבפ' מקץ כתב שיטיל יד ימין תחילה, ובפ' תרומה כ' ההיפך ליטול יד שמאל תחילה, ולחד תי' דהב"י מחלק בין נט"י שחרית לנט"י לסעודה, דבנט"י שחרית צריך ליטול תחילה יד ימין, משא"כ בנט"י לסעודה תחילה יד שמאל, עיי"ש הטעם.

ואכן כמה אחרונים נקטו להלכה שבנט"י לסעודה בעי יד שמאל תחילה (עי' א"ר, נמוקי או"ח, ועוד) וא"כ שפיר הוכיח המג"א מהריקנטי דגם בנט"י לסעודה בעי יד ימין תחילה, ולא נימא לחלק כמש"כ הב"י, (בתי' הא' לתרץ הסתירה בזהר), וא"כ מהו הצ"ע על המג"א שהביא מקור לזה מדברי הריקנטי.

והנראה לומר בזה, דהבקדמת יד ימין, תרי דיני נאמרו בה, ושונים הם בעיקרם. דיש שתיקנו שעל הגברא לכבד יד ימינו, כמבואר בשו"ע אדה"ז סי' כ' סעי' ד' וז"ל: "לעולם יקדים אדם ימינו על שמאלו בכל דבר לפי שהימין היא חשובה בכל התורה כולה לענין עבודה ובהן יד ובהן רגל במלואים ובמצורע וכן בחליצה לכך יש לאדם גם כן לחלוק כבוד לימינו לעולם ולכן כשינעול מנעליו ינעול של ימין תחילה וכו' וכן כשרוחץ או סך ירחוץ או יסוך יד ימין תחילה", עכ"ל.

והנה זה ודאי דהא דבעי לנעול מנעל של ימין תחילה אינו כדי לכבד המנעל, דאין שום ענין לכבד המנעל, ולא מדיני מנעל קאתי, וכן בהא דיסוך יד מימין תחילה, פשוט שאינו מכבד כאן מעשה הסיכה, אלא שחיוב הוא על הגברא לכבד יד ימינו, דהיות שהימין חשובה בכל התורה כולה לעינן עבודה וכו', לכן על האדם לכבד יד ימינו, ע"י שמקדימו לעולם, והמקור לזה מש"ס שבת סא, א.

אכן יש עוד דין ביד ימין, דמצוות מסויימות יש לעשותן ביד ימין כדי לכבד מעשה המצוה, דכיון שיד ימין הוא חשוב יותר, לכן יש לעשות מעשה המצוה בימינו, דפעולת המצוה חשובה יותר כשנתקיימה ע"י יד ימין.

[וכגון בהא דכוס של ברכה נוטלו בימינו, כ' אדה"ז (סי' קפג סעי' ז') "והימין היא חשובה יותר לכבוד הכוס", דכבוד הכוס הוא כשנוטלו בידו הימנית, ומכבד בזה חפצא דהמצוה, ולא רק ידו הימנית, (ועפ"ז יובן דברי התוס' ברכות נא ד"ה אין לנו, ואכ"מ)].

והנפק"מ בין הנך תרי הוא באיטר יד, דבפרמ"ג מבואר דאף איטר יד יטול בימין כל אדם (וכ"ה בכה"ח עיי"ש), ולכאור' כ"ז הוא רק בכבוד מעשה הנטילה, אך לא בכבוד ימינו - דהרי אינו ימינו אלא ימין כל אדם.

[וכן נפק"מ לכאו' כשאחר שופך עליו המים, האם צריך "לשפוך מידו הימנית - על יד ימין - או שמספיק כששופך על יד ימין - ואפי' מידו השמאלית - ועצ"ע. עי' מש"כ בזה הרמ"א הובא בא"ר סי' צ' אות ה'.]

והנה ז"ל הריקנטי: שיטול ידו הימנית בידו השמאלית והטעם כי הימנית משובחת על השמאלית וצריך שהשמאל תשמש לימין, עכ"ל.

הרי דאין הריקנטי בא להשמיענו דין חדש, דמעשה הנטילה בעי להעשות ע"י ימין תחילה (ולא בא להכריע בזה בדברי הזהר), אלא קאמר כאן הדין הכללי שעל האדם לכבד יד ימינו "כי הימנית משובחת על השמאלית", הרי דמדין הכללי קאתי, והוא דין על הגברא לכבד יד ימינו לעולם, ואינו שייך למצות נט"י דוקא, דהרי גם במנעל צריך להקדים ימינו כנ"ל.

ומקור דין זה הוא בש"ס שבת סא, א, (כפי שמצויין על הגליון שבשו"ע אדה"ז סי"ב שם), וזהו שהק' רבינו על המג"א דלמה הביא המקור לזה מריקנטי – "שהוא בש"ס שבת", הרי דין זה שצריך האדם לכבד יד ימינו לעולם, לא נתחדש בריקנטי, והוא בש"ס שבת.

וכן למד אדה"ז בשו"ע דהא דבעי בנט"י ימין תחילה, הוא מדין הכללי שעל הגברא לכבד ימינו, ולא מדיני נט"י הוא, דז"ל (בסוס"י קנח): "כשהוא נוטל ידיו נוטל ימין תחילה ואחר כך יד שמאל וכן בכל פעם שרוחץ ידיו רוחץ של ימין תחילה כמ"ש בסי' ב'". עכ"ל. הרי דהך דינא דימין בנט"י הוא חד עם הנך דסי' ב' (מנעל, וסיכה וכו'), ומדין הכללי הוא, שעל הגברא לכבד את ימינו לעולם, ולא נאמר כאן דין חדש שמעשה הנטילה צריך להעשות ע"י ימינו, דלא שייך לנט"י דמצוה דוקא, כמפו' בדברי אדה"ז "וכן בכל פעם שרוחץ ידיו רוחץ של ימין תחילה כמ"ש בסי' ב'", הרי דבכל רחיצה צריך להקדים הימין, גם ברחיצה של חול, והוא ע"ד מנעל וסיכה כנ"ל*.

[וכ"ה בנט"י שחרית כמבו' באדה"ז סי"ד סעי' י' "כשהוא נוטל ידיו צריך ליטול יד ימינו תחילה מטעם שנתבאר בסי' ב'", הרי דגם הוא מטעם הנ"ל דסי' ב', וכנ"ל].

אכן בהא דהביא הב"י מזהר שתי המאמרים, האם יטול מימין לשמאל, או משמאל לימין, שם לא קאי על הדין הכללי שעל הגברא לכבד יד ימינו, אלא מעניני נט"י הוא, וכל' הב"י שם: "כיון שהם טמאות מסטרא מסאבא דשרייא עלייהו אי הוה נטיל בקדמיתא שמאלא בימינא הי' נראה כאלו סטרא דימינא משמש סטרא אחרא ולפיכך בעי לנטולי בקדמייתא ימינא משמאלא", הרי דלא קאי כאן בכללות כיבוד הימין, אלא דוקא בנט"י דידיו "טמאות מסטרא מסאבא", ואם הי' מתחיל בשמאל הי' נראה כאילו סטרא דימינא משמש לסטרא אחרא.

ואין הריקנטי בא להכריע בדברי הזהר כלל, ולכן לא הזכיר כאן דברי הזהר (כדרכו בכגון דא), אלא קאמר הדין הכללי שעל הגברא לכבד יד ימינו וכלשונו "כי הימנית משובחת על השמאלית", ולכן צריך האדם לכבד יד ימינו גם בנט"י דמש"נ וכנ"ל.

ושפיר מובן קושיית רבינו על המג"א דלמה הביא זה מהריקנטי, הרי מפו' הוא בש"ס שבת, דדין כללי זה לא מחדש הריקנטי וכנ"ל.