בלקו"ש חכ"ו פ' זכור - פורים מבאר הגמ' (מגילה ז,א) שלחה להם אסתר לחכמים כתבוני לדורות וכו' עד שמצאו לה מקרא כתוב בתורה כתב זאת זכרון בספר כתב זאת מה שכתוב כאן ובמשנה תורה, זכרון מה שכתוב בנביאים, בספר מה שכתוב במגילה וכו' עיי"ש, ומבאר שיש חידוש מיוחד בכתיבת המגילה על מ"ש בנביאים, דאינה רק בגדר הכשר "לזכרון" כפי שהוא בנביאים, אלא שהציווי הוא על גוף הכתיבה שצריך להיות "ספר", וההפרש הוא דכתיבת ספר הוא דבר הנמשך תמיד והציווי הוא תמיד, משא"כ הענין דזכרון אינו ענין תמידי אלא רק כשצריכים זכרון, ועפי"ז מבאר באופן נפלא דברי הרמב"ם (הל' מגילה ספ"ב): "כל ספרי הנביאים וכל הכתובים עתידין ליבטל לימות המשיח חוץ ממגילת אסתר והרי היא קיימת כחמשה חומשי תורה וכהלכות של תורה שבעל פה שאינן בטלים לעולם" דרק מגילה אסתר דילפינן כתיבה מ"בספר" אינו מתבטל משא"כ שאר נביאים וכתובים שענינם לזכרון עיי"ש בארוכה.

ובמגילה שם איתא דשמואל סב"ל דאסתר אינה מטמאה את הידים ומפרש בגמ' דסב"ל דנאמרה לקרות ולא לכתוב, ומקשה עליו מברייתא דתניא דאסתר מטמאה את הידים ומתרץ דשמואל סב"ל כר' יהושע דכתוב זאת מה שכתוב בתורה קאי על תורה זכרון קאי על משנה תורה, בספר קאי על נביאים, אבל במגילה לא ניתנה ליכתב עיי"ש, ולפי מה שנתבאר בהשיחה דדברי הרמב"ם דמגילת אסתר אינה בטלה לעולם, הוא משום דכתיבת המגילה ילפינן מ"בספר", מוכח מזה שהרמב"ם פסק שלא כשמואל ובמילא סב"ל ג"כ דאסתר מטמאה את הידים.

ויש להעיר בזה במ"ש הרמב"ם (הל' שאר אבות הטומאה פ"ט ה"ו): "כל כתבי קודש אפילו שיר השירים וקהלת שהן דברי חכמה מטמאין את הידים" והקשה ע"ז בס' משנת יעבץ (מועדים סי' ע"ח) דלמה לא הזכיר הרמב"ם דגם מגילת אסתר מטמאה את הידים, ואין לומר משום שהרמב"ם כבר כתב (הל' ס"ת פ"ז הט"ו) שמגילת אסתר היא בכלל כתובים ובמילא ידעינן שהיא בכלל כתבי קודש שמטמאין את הידים, כדחשיב שם סדר כתובים רות תהילים וכו' קהלת שיר השירים וקינות ודניאל ומגילה וכו', ולכן אינו צריך לפרטה כאן, כיון שהוא נכלל במ"ש כל כתבי קודש מטמאין את הידים, זה אינו דהרי גם קהלת ושיר השירים מנה בכתובים כנ"ל, ולמה צריך לפורטם כאן, ועכצ"ל כיון שיש בהם פלוגתא דתנאי אם מטמאין את הידים או לא (מגילה שם) לכן חושבם הכא בפרטיות, א"כ גם במגילה הרי יש פלוגתא דתנאי אי מטמאה את הידים או לא, וא"כ גם מגילה הי' צריך לפרט?

ולכן מוכיח מכאן דבאמת פסק הרמב"ם כשמואל דאסתר אינה מטמאה את הידים ואינה בכלל כתבי קודש, והא דמנאה הרמב"ם בהל' ס"ת שהיא בכלל כתובים, ה"ז משום דלפי שמואל נאמרה לכתוב רק לצורך קריאתה אבל לא שהיא חלק מ"כתבי קודש" (כפי שביאר בחי' הריטב"א מגילה שם וביומא כט,א, ובתו"י שם מובא בהשיחה בהערה 41) וכיון דניתנה לכתוב לצורך קריאתה ואין בה הדין דדברים שבעל פה אי אתה רשאי לאומרן בעל פה, וגם ניתנה להידרש כתורה שבכתב לכן היא בכלל כתובים, שהרי גם בשביל קריאתה יש בה דיני כתיבה כספר תורה עם שירטוט וכו', אבל מ"מ אינה בכלל כתבי קודש ובמילא אינה מטמאה את הידים, ולכן השמיט הרמב"ם בהל' שאר אבות הטומאה מגילת אסתר, ומביא הוכחה לזה ממה שפסק הרמב"ם (הל' מגילה פ"ב ה"ט) דאין כותבין המגילה אלא בדיו על הגויל או על הקלף כספר תורה וכו' ואין העור שלה צריך לעבד לשמה, וכבר הקשו על הרמב"ם דכיון שהכתיבה צ"ל כתורה, מאי שנא עיבוד לשמה דאין צריך, ועי' בהגהות מיימונית שם ובטור (סי' תרצ"א) בשם ר"ת ועוד שחולקים על הרמב"ם דגם מגילה צריך עיבוד לשמה, ושיטת הרמב"ם צ"ב? ומבאר עפ"י הנ"ל דהא דהעור צריך עיבוד לשמה ה"ז מצד קדושת הגויל עצמו ואינו מדיני כתיבה, ורק בכתבי קודש יש דין זה, משא"כ מגילה דלפי הנ"ל אינה מכלל כתבי קודש אי"צ להיות לשמה, ורק דין הכתיבה של מגילה ילפינו מס"ת, אבל אין זה שייך לקדושת הגויל עיי"ש בארוכה.

ויש להוסיף ע"ז במ"ש בשו"ת פנים מאירות (ח"א סי' ע"ו) שמיישב מנהג העולם שאין נזהרין לנגוע בקלף המגילה עצמה כמו בס"ת (ראה בגדי ישע או"ח ריש סי' קמ"ז ועוד) משום דמוכח מש"ס דקיימ"ל כשמואל דאסתר אינה מטמאה את הידים, דאיתא בחלק (סנהדרין ק,א) לוי בר שמואל ור"ה בר חייא הוה קא מתקני מטפחות ספרי דרב יהודא, כי מטי מגילת אסתר אמרי הא מגילת אסתר לא בעי מטפחת א"ל וכו' ומתוך פירש"י נראה שהודה להן דלא בעי מטפחת, ומוכח מזה דקיימ"ל כשמואל דאינה מטמאה את הידים ולא בעי מטפחת וע"ז אפשר דסומכים העולם שאין נזהרים מלאחוז מגילה ערום עיי"ש, ולפי הנ"ל בשיטת הרמב"ם י"ל דזהו מקורו שפסק כשמואל.

השמטת הרמב"ם דאסתר מטמאה את הידים

אלא דבהשיחה מבואר בהדיא לא כהנ"ל, שהרי נת' דכל דברי הרמב"ם מיוסדים על מה שכתיבת המגילה ילפינן מ"בספר" וזהו לא כשמואל, ובאמת כתב מפורש במגן אברהם (סי' קמ"ז סק"א) שהרמב"ם סב"ל דאסתר מטמאה את הידים ולא קיימ"ל כשמואל מדסתם הרמב"ם בהל' אבות הטומאה פ"ט, וכוונתו כיון שכתב בתחילה דכל כתבי קודש מטמאין את הידים ולא הוציא מגילת אסתר, מוכח דלא פסק כשמואל, וכ"כ בשיטת הרמב"ם בראש יוסף ושפת אמת מגילה שם, וראה גם בס' האשכול ח"ב הל' ס"ת סי' י"ב דנקט כן.

אלא דלפי"ז צ"ב כנ"ל דלמה השמיט הרמב"ם בהל' שאר אבות הטומאה שמגילת אסתר מטמאה את הידים דמאי שנא מקהלת ושיר השירים שמנאן?

ונראה לתרץ זה עפ"י השיחה גופא, דבזה שכתב הרמב"ם דמגילת אסתר אינה בטילה לעולם והרי היא קיימת כחמשה חומשי תורה וכו' ולא כנביאים וכתובים כו', שנתבאר זה בהשיחה כיון דכתיבת המגילה ילפינן מ"בספר", הנה הכא כבר השמיע הרמב"ם דלא קיימ"ל כשמואל ולכן אינו צריך לחזור ע"ז עוד בהל' שאר אבות הטומאה, ורק קהלת ושיר השירים שיש בהם פלוגתא אם מטמאין את הידים או לא הוצרך לפרט שם.

עוד יש לתרץ דבמגילה שם איתא תניא ר' שמעון בן מנסיא אומר קהלת אינו מטמא את הידים מפני שחכמתו של שלמה היא, אמרו לו וכי זו בלבד אמר והלא כבר נאמר וידבר כשלשת אלפים משל וכו', ומשמע מזה דטעמו של ר"ש בן מנסיא דקהלת אינו מטמא הוא משום דחכמתו של שלמה היא ואינה מכלל כתבי קודש ורבנן פליגי ע"ז וסב"ל דברוה"ק נאמרה והוה בכלל כתבי קודש, והקשה בראש יוסף שם דכיון שהרמב"ם פסק כרבנן (בהל' שאר אבוה"ט שם) דמטמא את הידים למה כתב "שהן דברי חכמה" דזהו שיטת ר"ש בן מנסיא? ומוכח מזה דסב"ל להרמב"ם דלכו"ע ה"ז בכלל כתבי קודש (ולכן מנאן הרמב"ם בהל' ס"ת ולא הוסיף שם אעפ"י שהן דברי חכמה), אלא פליגי דלפי ר"ש בן מנסיא כל מה דנכלל בגזירת טומאת ידים הוא רק בכתבי קודש אלו שתוכנם דברי תורה, אבל קהלת שתוכנו דברי חכמה לא, וחכמים פליגי דגזירת ידים חלה על כל כתבי קודש אף על קהלת שהן דברי חכמה, וא"ש מ"ש הרמב"ם דאף שהן דברי חכמה מטמאין את הידים, ומפני זה כלל גם שיר השירים דגם שם פירש הפלוגתא באופן זה, ובמילא לא קשה כלל קושיית המשנת יעבץ למה השמיט הרמב"ם מגילת אסתר, כיון דרק בקהלת ושיר השירים יש חידוש מיוחד מחמת שהן דברי חכמה לגבי דין טומאת ידים.

ועי' בחי' הגרי"ז על הרמב"ם הל' מגילה שביאר בארוכה דגם לדידן ישנם ב' דינים בכתיבת המגילה, הא' כתיבה מצד כתבי קודש דבזה בעינן כתיבה במסורת פתוחות וסתומות וכו' ורק אז מטמאה את הידים, והב' כתיבה מצד דין קריאה, (וכהריטב"א הנ"ל לפי שמואל), דבזה בעינן כתיבה עם שירטוט ובגויל וכו' אבל לא עם פתוחות וסתומות ואז אין בה קדושה, (ולפי"ז יש לתרץ קושיית הפנים מאירות הנ"ל למה אין נזהרין מליגע בה בלי מטפחת, כיון דמגילות שלנו הוא רק כתיבה של קריאה), ותירץ עפ"ז כמה סתירות שמצינו בדין כתיבת מגילה, וביאר עפ"ז גם טעמו של הרמב"ם שכתב דהעור אי"צ עיבוד לשמה עיי"ש בארוכה ואכמ"ל.

וראה גם בגליון רכח בענין זה.