ר"מ במתיבתא ליובאוויטש שיקאגא
בגמ' ח, ב תנא דסוריא חייבת במעשר ובשביעית משום דקסבר (האי תנא) דכיבוש יחיד שמיה כיבוש. ופרש"י, "כיבוש יחיד" דדוד שלא היו כל ישראל ביחד כדרך שהיו בכיבוש יהושע שהיו כולם וכבשוה לצורך כל ישראל קודם חלוקה אבל דוד לא כבש אלא לצרכו ע"כ. וברמב"ם (תרומות א, ב) אחר שפסק דכיבוש יחיד לא שמי' כיבוש, ובעינן כיבוש דרבים דוקא, מוסיף: ומפני זה חלק יהושע ובית דינו כל א"י לשבטים ואע"פ שלא נכבשה כדי שלא תהי' כיבוש יחיד כשיעלה כל שבט ושבט ויכבוש חלקו ע"כ.
וראיתי מדייקים, דלכאו' הרמב"ם חולק על רש"י הנ"ל בהא דכיבוש יהושע הוי כיבוש רבים; דרש"י מדגיש שהכיבוש שהיתה קודם החלוקה עשאו כיבוש רבים, משא"כ להרמב"ם הרי – להיפך – החלוקה שקדם להכיבוש גרם שהכיבוש תהי' כיבוש רבים.
והנה בלקו"ש (חט"ו, לך לך, ה') מבאר כ"ק אדמו"ר באורך דכל ענין הכיבוש – בקדושה הראשונה – היתה לקדש ארץ ישראל (משא"כ הקנין בא"י כבר הי' לנו מימי האבות), שכך היתה הציווי מהקב"ה שהקדושה תבא ע"י כיבוש. וממשיך, דלפ"ז י"ל, שהיות שהציווי היתה "ונכבשה הארץ לפניכם" (הארץ – סתם) אז מיד שכבשו יריחו שהיא "נגרא של א"י", כבר נשלם אז חלות הקדושה דא"י על כל הארץ. אלא שבנוגע כמה מצות היתה תנאי נוסף דכיבוש וחילוק כדי שיתחייבו בהם ישראל, אבל קדושת הארץ כבר היתה משעת כיבוש יריחו (וראה בההערות שם כמה ראיות לזה).
ובהערה 51 מק' ע"ז מדברי הרמב"ם שהבאנו לעיל, דיהושע הוצרך לחלק הארץ בכדי שכיבושם של השבטים שלאח"ז תהי' כיבוש רבים [ולכאו', הרי לדברי כ"ק אדמו"ר כבר נתקדש הארץ, ומדוע הוצרך לזה], ומתרץ "היינו להיות "נקרא א"י כדי שינהגו כל המצות" (לשון הרמב"ם שם), שחיוב המצות נעשה בכל מקום אחר שנכבש המקום וחלקו . . אבל ענין הקדושה נעשה תיכף בכיבוש יריחו".
והיוצא מדברי כ"ק אדמו"ר, לכאו', ד(לדעת הרמב"ם עכ"פ) היו ב' אופנים וענינים בכיבוש: כיבוש לפעול קדושת הארץ, וכיבוש לפעול חיובי מצות הארץ. וגם לענין השני של כיבוש הוצרכו שיהי' כיבוש רבים דוקא (שלכן הוצרך יהושע לחלק הארץ וכו').
ועפ"ז י"ל, דהחילוק שהבאנו לעיל בין רש"י להרמב"ם, אינו ראי' דפליגי בגדר דכיבוש רבים, אלא דרש"י מדבר על ענין הראשון בכיבוש, והרמב"ם מוסיף לדבר גם בענין השני ומזה הסתעף החילוק הנ"ל, ודו"ק.
ב. אלא דלכאו' עצ"ע בגדר ב' דיני כיבוש אלו; דבאם ע"י הכיבוש דיהושע כבר חלה הקדושה על כל הארץ, אז מדוע באמת הוצרכו ל"דין כיבוש" שני להתחייב במצות הארץ? (דהנה באם הפשט היתה, דאע"פ דה"כיבוש" וחלות הקדושה כבר היתה, מ"מ יש תנאי בחיוב המצוה, שצריכים להתיישב בהמקום וכיו"ב, אז לא היו צריכים לדין כיבוש שני (וכיבוש רבים דוקא), וע"כ דבכיבוש ובפעולתה יש ב' ענינים. וצ"ב מה הם).
ואוי"ל בזה, שהוא ע"ד הידוע בענין קידושין דאיש ואשה, שמבואר בזה, דזה שהאשה "מתקדשת" יש בזה ב' ענינים: שאסורה לכל העולם כולו; ושמיוחדת ומזומנת לבעלה. והיינו ש"קדושה" כוללת (א) ענין שלילי, שהוא קדוש ומובדל מחול, וגם (ב) ענין חיובי שיש בה קדושה, שהוא ענין לעצמו.
ועפ"ז י"ל בקדושת א"י, דיש בה ב' ענינים אלו; א) מה שהוא מובדל משאר כל העולם להיות מקום מיוחד לישראל; ב) מה שיש בו ענינים חיוביים וקדושה לעצמה, די"ל שזה מתבטא במצות הארץ. וי"ל דע"ז באו ב' הכיבושים דלעיל, כיבוש יהושע קידש א"י להבדילו משאר העולם ולייחדו בפ"ע, ואח"כ באה הכיבוש השני להקדישו בהקדושה החיובית דמצות הארץ.
ועפ"ז יש לבאר גם ההלכה שלאח"ז ברמב"ם שם; דמביא שם מה היתה החיסרון בהארצות שכיבשם דוד (היינו סוריא), "אע"פ שמלך ישראל הוא וע"פ בי"ד הגדול הי' עושה (ושלכן, לכאו', הוי כיבוש רבים) אינן כא"י לכל דבר ולא כחו"ל לכל דבר "אלא יצאו מכלל חו"ל ולהיותן כא"י לא הגיעו . . מפני שכבש אותם קודם שיכבוש כל א"י אלא נשאר בה מז' עממים וכו'".
ולדברנו יש לומר, דהא דכתב "שיצאו מכלל חו"ל ולהיותן כא"י לא הגיעו", פירושו, שנתקדשו בענין הראשון דקדושת הארץ (הבדלה מחו"ל), אבל לא נתקדשו בהקדושה החיובי – דמצות הארץ – כא"י.
ואם כנים הדברים נמצא, דשונה החיסרון דכיבוש יחיד מהחיסרון דכבישת חו"ל קודם גמר כבישת א"י; דכיבוש יחיד הוא חיסרון בב' הדינים דכיבוש שהזכרנו, (והיינו דע"י כיבוש יחיד א"א לפעול קדושת הארץ, אפי' רק הקדושה השלילי הנ"ל); משא"כ החיסרון ד"סמוך לפלטורא שלך לא הורשת וכו'", הוא רק חיסרון בדרגא השני דקדושת א"י – חיובי המצות.
ובהסברת החילוק נראה בב' אופנים: א) דכשישנו להמציאות דכיבוש רבים, אז נפעלת בד"מ ההבדלה של מקום זה משאר העולם, היות דזהו מקום שמיוחד אז לבנ"י, וכל החיסרון שאפ"ל הוא שלא יתקדש המקום בקדושה החיובי, דחיוב מצות. ב) לפי המבואר בהשיחה לעיל, נמצא, דכל א"י כבר נתקדשה בדרגא הא' דקדושה בשעת כיבוש יהושע, וא"כ י"ל דהחיסרון בזה שכובשים מקום בחו"ל קודם גמר כיבוש א"י, יכול להיות רק לחדש דבר בקדושת חו"ל שאינו כבר בקדושת א"י, וזהו רק דרגא הב' בקדושה כנ"ל. ומובן א"כ דגם ע"י כיבוש כזה יכול להיות דרגת הקדושה שיש כבר בכל א"י – הקדושה השלילי הנ"ל.
ג. ועפכ"ז יש לבאר גם שיטת רש"י בכ"ז; דהנה רש"י שונה מהרמב"ם בשנים: א) שאינו מזכיר החלוקה שעשה יהושע בכדי שהכיבוש שלאחריה יהא "כיבוש רבים". ב) שאינו מזכיר כלום אודות החיסרון ד"סמוך לפלטורא שלך לא הורשת וכו'" (ולשיטתו, החיסרון בסוריא הוא דלא היתה כיבוש רבים, עיין בדבריו).
ולדברנו י"ל דב' החילוקים נובעים מנקודה אחת: דסב"ל לרש"י שבנ"י היו צריכים לפעול רק דרגא הא' בקדושת א"י, ובד"מ נתקדש גם בקדושה החיובי (אלא ד – כנ"ל מהשיחה – לענין כמה מצות הי' תנאי שלא להתחייב בהן עד אחר ירושה וישיבה). וא"כ מובן דלא הי' צורך בהחלוקה דיהושע, וגם דהחיסרון השני (דכיבוש חו"ל קודם גמר כיבוש א"י) אינה פועלת חיסרון בקדושת הארץ, היות דכנ"ל ב' ענינים אלו נוגעים רק לדרגא הב' בקדושת א"י.
Download PDF