איתא במנחות לג, א: "ואמר ר"י אמר שמואל, במזוזה הלך אחר היכר ציר, מאי היכר ציר, אמר ר"א אבקתא. היכי דמי, כגון פיתחא דבין תרי בתי, בין בי גברי לבי נשי, ריש גלותא בנא ביתא א"ל לר"נ קבע לי מזוזתא א"ר נחמן תלי דשי ברישא".

וברש"י ד"ה תלי דשי ברישא, כתב: "העמיד הסיפין תחילה וכו', דאל"כ הוה לי' תעשה ולא מן העשוי".

ובתוס' ד"ה תלי הקשו על רש"י, וז"ל: "וקשה דהוה לי' למימר קבע סיפי ברישא, ועוד לקמן הוה לי' לאיתנויי גבי לא שנו אלא שהעמיד ולבסוף חתך כו', ונראה לפרש דהאי ביתא דבנא ר"ג היינו כגון פיתחא בין גברי לבין נשי דסליק מינה, ומשום היכר ציר קאמר לי' תלי דשא ברישא".

ויש להקשות, דאם משום היכר ציר קאמר לי', על כרחך ההיכר ציר הוא בהסיפים כמו שפירש רש"י בד"ה אבקתא, וכן בהערוך פי' חלול המשקוף, (וכן נראה מתוס' נדרים נו, ב, ד"ה אבקתא, שהוא דבר חלול), וא"כ אפי' לתוס' הוה לי' למימר קבע סיפי (ולא דשא) ברישא?

ועל קושייתם הב' יש לתרץ כמו שמתרץ הרמב"ם בפ"ו מה' מזוזה ה"ה בכ"מ לחכמי לוניל "מי תלה הא בהא, וכי דרשיתו סמוכים בגמרא".