על האמור בתניא פ"ב "וכמ"ש בזוהר מאן דנפח מתוכיה נפח", העתיקו ב"לקוטי פירושים" מאג"ק רבינו זי"ע (כ, עמ' קלא): יש אומרים שנמצא עד"ז בס' הקנה, ואינו תח"י. עכ"ל.

והוא בס' הקנה על פ' בראשית (הנק' גם "ספר הפליאה"), דף מז, ב במהדורת תשנ"ז: ויפח באפיו נשמת חיים, מי שנופח משלו הוא נופח. עכ"ל.

וראה גם ב"לקוטי הגהות לס' התניא" עמ' ט.

ובס' "יושר לבב" (לבעל ה"משנת חסידים"; בית א', חדר ד' פ"ב): כל הנשמות על שם בניו נקראו.. ולכן אנו נקראים בנים להקב"ה כדכתיב בנים אתם לה' אלקיכם דמשמע בנים ממש.. ולא על חנם דמו רז"ל הנשמה להקב"ה, כי חלק אלו-ה מלמעלה היא ממש.. ויפח באפו נשמת חיים ואמרו המקובלים על זה כי כל הנופח מעצמותו הוא נופח וכו'.

ולהעיר גם מהדיוקים בתיבת "ממש" שבתניא שם, וכ"ה הל' גם בקטע דלעיל.