בגליון תשסב העיר הרב שד"ב וו. שיחי' על המבואר בד"ה באתי לגני תשל"ז פרק ט בסופו, בו כותב כ"ק אדמו"ר: "…כללות החילוק בין גליא דתורה לפנימיות התורה, דגליא דתורה הוא בחי' התורה שבא במדידה ובהגבלה, וכדאיתא בגמ' מנחות שאפשר להיות מציאות שילמד אדם כל התורה כולה, הרי דישנה בחי' בתורה הבאה בהגבלה, ואעפי"כ נאמר "ארוכה מארץ מידה ורחבה מני ים", שזה קאי על בחי' פנימיות התורה".

ומבואר בארוכה אשר משו"ז נשמות בג"ע לומדים תורה אלפי שנים וכמו"כ ילמדו בימות המשיח ולאח"ז באופן של א"ס, מאחר שפנימיות התורה ארוכה מארץ מידה וכו', וע"ז מקשה דראינו דבאגה"ק סימן כו כותב רבינו הזקן בנוגע ללימוד התורה של רשב"י בהיותו במערה: "וגם באמת ע"כ עיקר עסקיהם במערה היה תורת המשניות ת"ר סדרי שהיה בימיהם עד רבינו הקדוש דאילו ספר הזהר והתיקונים היה יכול לגמור בב' וג' חדשים כי בודאי לא אמר דבר אחד ב' פעמים".

ובשיעורים בספר התניא (ע' 1671-1674) מובא השאלה אשר כמו שפלפלו רשב"י ובנו בנגלה דתורה כך יכולים לומר שפלפלו בפנה"ת ובאם שכן הרי לא יספיק גם זמן של יג שנה על לימוד הזהר והתיקונים באופן של פלפול.

וכ"ק אדמו"ר מתרץ שספר הזהר והתיקונים לא שייך בזה פלפול כי פלפול … הוא מסטרא דרע. אבל לכאורה, מהמקומות המובאות לעיל בנוגע עצם ההגבלה דנגלה דתורה ועצם האין סופיות דפנה"ת הנה השאלה במקומה עומדת דהרי אה"נ שלא הקשו ופלפלו בפנה"ת, אבל עצם הלימוד הוא בל"ג כנ"ל ולכאורה היו יכולים ללמוד כל הזמן כולו רק פנה"ת? עיי"ש בארוכה.

ונראה לבאר כ"ז בדא"פ ובהקדים: דהנה אותו שאלה שהקשה הרב הנ"ל יש להקשות ג"כ עד"ז בכללות התורה.

דהנה, בספר המאמרים תרסו ד"ה "וראיתם אותו" (בע' רסט) כותב כ"ק אדמו"ר נ"ע וז"ל: "וז"ש ותורה אור נאמר אור לשון יחיד, דמצות הן בחי' תרי"ג ארחין שהן תרי"ג אורות בבחי' התחלקות וכו', אבל בתורה נאמר ותורה אור לשון יחיד והיינו בחי' אנת הוא חד ולא בחושבן וכו'", עיי"ש. הרי דמבואר דתורה הוה למעלה מהתחלקות, משא"כ מצוות יש להם התחלקות.

אבל במאמר ד"ה ביום השמיני (ע' שעח) כותב וז"ל: "וזהו שרש ההפרש דתורה הוא בחי' החכמה ולכן תורה נקרא בחי' מזון וכמו ותורתך בתוך מעי .. וגם בחי' פנימיות התורה בא ג"כ בבחי' התחלקות שה"ה ג"כ או"פ וכל או"פ בהכרח הוא בבחי' התחלקות והשגות פרטיים, וגם יש בזה חילוקי מדרגות בעומק ופנימיות יותר בבחי' מעלה ומטה .. אבל תרי"ג מצוות שהן תרי"ג ארחן דגלגלתא ושרשן מבחי' יג חיוורתא דא"א שזה בחי' האין העצמי דכתר .. ולכן בעצם עשיית המצוות אין חילוקים כלל וכל המצוות שוות וכמו אל תהי יושב ושוקל במצוותי' של תורה והיינו להיות שרשן בבחי' עצם האין דכתר שאין שם התחלקות", עכ"ל המאמר. ושני מאמרים אלו לכאורה סותרים זל"ז.

אבל כשמעיינים במאמרים אלו רואים שאין שום סתירה כי זה תלוי באיזה דרגא מדובר, דהמבואר בד"ה "ביום השמיני" קאי על התורה כמו שמושרשת בחכמה ותענוג – אור פנימי, ובזה יש התחלקות, משא"כ בד"ה "וראיתם אותם" מדובר בשרש התורה שהוא בבחי' פנימיות הכתר, וז"ל (שם): "הנה התורה הגם דמחכמה נפקת אמנם שרשה הוא מבחי' הכתר מבחי' פנימיות הכתר".

היוצא מכל הנ"ל דבתורה יש שני דרגות. א) התורה כמו שמושרשת בחכמה ששייך התחלקות, ב) עצם התורה – פנימיות הכתר, שלא שייך בזה התחלקות.

ועפ"ז אפשר לבאר קושייתו, די"ל שזהו ע"ד שתי דרגות הנ"ל. דהנה, מבואר בלקו"ש חט"ז פ' יתרו (שיחה א) הערה 56 וז"ל: כי אף שעיקר גילוי סודות התורה יהיה לע"ל ע"י משיח, ישקני מנשיקות פיהו (שה"ש א, ב. ובפרש"י) – הרי כבר נתגלה בימי רשב"י וכו' באופן של "הבל" עכ"פ (ראה קה"ר ספי"א רפ"ה), ובדוגמת מה שגם לפני מ"ת (אצל האבות כו') היה לימוד התורה באופן של "ריחות" (שהש"ר פ"א, ג (א)). עכ"ל. ז"א, שמה שנתגלה אצל רשב"י היה בבחי' הבל, דהיינו רק בחי' הגבול של פנימיות התורה, שהרי הרבי מבאר שהתורה אצל רשב"י הוא בדוגמת מה שהיה אצל האבות, שכל לימוד התורה וקיום המצוות של האבות היה מצד עצמם ובכח עצמן, ולכן הם לא יכלו להגיע למדריגה של תורה כמו שהוא למעלה מהנבראים אפי' הכי נעלים, רק איך שהתורה יש לה שייכות וקשר עם הנבראים ועבודתם (עיין בארוכה לקו"ש חט"ו לך לך ב) – משמע שהיה להם שייכות לגבול דהתורה, וא"כ עד"ז ברשב"י, ולכן לא קשה מאגה"ק הנ"ל שרשב"י למד בב' או ג' חדשים פנימיות דתורה.

אבל לע"ל יתגלה עצם פנימיות התורה איך שהיא בבחי' בל"ג, ויש להאריך בכ"ז, ואכ"מ.