תלמיד בישיבה
בסה"מ תש"ג ע' 12 ואילך מבאר שיש ג' דרגות ברצון, רצון המוחלט, רצון הקדום ורצון גלוי. ומבאר בארוכה איך כולם באים מהמקור שלהם ואיך כולם מתעוררים, ואומר: "וממוצא דבר מובן אשר הרוממות העצמי של הנפש הוא סיבת הרצון המוחלט העצמי למלוכה וממנה נמצא בדרך הוי' חדשה המח' ורצון המוחלט שהוא רצון הקדום שהוא מקור הגלוי .. ולהיות ריחוק הערך בין רצון הגלוי לרצון הקדום לכן הנה התהוות הרצון גלוי מהקדמת הרצון המוחלט הוא כעין התחדשות" עכ"ל בנוגע לעניננו.
והנה כד דייקת שפיר, נראה בולט שיש שינוי לשון בין המשכת רצון גלוי מרצון הקדום, ובין המשכת רצון הקדום מרצון המוחלט. בנוגע לרצון גלוי, אומר שנמשך מרצון הקדום "כעין התחדשות", משא"כ בנוגע לרצון הקדום אומר שנמשך מרצון המוחלט "בדרך הוי' חדשה", וכן בהקיצור (עמ' 14) אומר וזלה"ק: "הגלוי מהקדום בא בדרך התחדשות וכו' הקדום מהמוחלט בא בדרך הוי' חדשה" עכ"ל. ומכ"ז נראה ברור שיש חילוק בין המשכת רצון הגלוי מרצון הקדום להמשכת רצון הקדום מרצון המוחלט, וצ"ל מהו.
וי"ל בהקדם ביאור (בקיצור נמרץ עכ"פ) החילוק בין ג' דרגות אלו ברצון. רצון המוחלט הוא רצון שאינו נרגש אצלו, אלא שכך מוחלט אצלו, (ומביא משל מאדם, שאפי' לפני החלטתו שרוצה למלוך, יש רצון שהוא כאילו טבעית, מפני שהוא מרומם בעצם, רצון אינו נרגש אצלו) ואח"כ ע"י שקו"ט, מחליט שרוצה (למלוך), ואח"כ ע"י התעוררות העם, הרצון יבא בגלוי ויקבל המלכות. ונמצא, שרצון המוחלט אינו בגילוי אצלו, משא"כ רצון הקדום הוא בגילוי אצלו, אבל אינו נוגע לפועל, ורצון הגלוי הוא בגילוי אצלו ונוגע לפועל.
ומקשר זה עם ג' המדריגות באור לפנה"צ, וז"ל: "והרצון המוחלט הזה הוא בבחי' עצם האור בידוע שיש בהאור ג' מדרי'. עצם האור, והגילוי של האור, ובגילוי זה – ב' מדרי', הא' גילוי לעצמו והב' גילוי לעצמו בשביל הזולת", עכ"ל. ומובן שרצון המוחלט – עצם האור, רצון הקדום – גילוי לעצמו, ורצון גלוי – גילוי לעצמו בשביל הזולת.
ולכאו' ג"כ הכא יש לדייק למה אומר שיש ג' מדרי', עצם, גילוי, ובגילוי גופא ב' מדרי'? לכאו' הול"ל עצם, גילוי לעצמו וגילוי לעצמו בשביל הזולת.
ופשוט, שעצם האור, וגילוי האור, הם באין ערוך לגמרי והפכים ממש. שזה ענינו עצם וזה ענינו גילוי, משא"כ ב' הדרגות בגילוי האור, אינם הפכיים, אלא שגילוי לעצמו, הוא רק לעצמו, וגילוי לעצמו בשביל הזולת הוא גילוי יותר ששייך ג"כ לזולת, וחילוקם הוא בהגילוי שלהם (אע"פ שמובן שיש ג"כ חילוק תוכני שמסבב חילוק זה).
וכן י"ל ברצון, שרצון המוחלט, הוא באין ערוך לגמרי, וגם הפכי ממש מרצון הקדום, משא"כ רצון הקדום ורצון גלוי, חלוקים בגילויים (וכדלעיל שיש ג"כ חילוק תוכני).
ועפכ"ז מובן הדיוק שבהמשכת רצון הקדום מרצון המוחלט, אומר "הוי' חדשה", משא"כ בהמשכת רצון גלוי מרצון הקדום אומר "כעין התחדשות", כי רצון הגלוי, הוא רק בגילוי יותר מרצון הקדום ולפיכך הוי "כעין התחדשות" משא"כ רצון הקדום הוא מציאות רצון נרגש, ולפיכך המשכתו מרצון המוחלט שאינו נרגש כלל, אפי' לעצמו, נקרא הוי' חדשה, וק"ל.
Download PDF