כתב המחבר בשו"ע סי' צב סעי' ג וז"ל: "כשנאסרה החתיכה מחמת החלב נעשית כל החתיכה איסור, ואם בשלה עם אחרות צריך שישים להטל כולה, ואם מכירה משליכה והאחרות מותרות .. אם חתיכת האיסור ראוי' להתכבד".

ובט"ז סק"ז כתב וז"ל: "אבל בלא בישול, אינה אוסרת אפי' בשניהם חמין, ולא אמרו בסי' צא ס"ד בחם לתוך חם דאוסר הכל, אלא באיסור מחמת עצמו, משא"כ כאן דמיירי באיסור בלוע, ואע"ג דבסי' קה ס"ו השוה בשר בחלב לאיסור מחמת עצמו, היינו בשר עצמו עם חלב עצמה".

ושם (סי' קה סקי"ג) כתב הט"ז: "רצונו לומר, בשר הנוגע בגבינה הוי איסור מחמת עצמו, אבל בשר הבלוע מחלב הוי כשאר דבר הבלוע שאינו אוסר בנגיעה בלא רוטב אפי' שניהם חמין".

הרי לפנינו שלשיטת הט"ז בשר הבלוע מחלב לא מקרי איסור מחמת עצמו. וכן פסקו הכרתי ופלתי, והמנחת יעקב לדינא. אך הש"ך בסי' קה סקי"ז, וכן הפרי תואר כתבו דבשר בחלב, כלו' אפי' הבלוע מחלב הוי איסור מחמת עצמו.

ובסי' קא סעי' ב כתב המחבר: "אין לה דין חה"ל, אא"כ איסורה מחמת עצמה כגון נבלה ובשר בחלב, וכתב ע"ז הט"ז שם בסק"ג הטעם משום דבשר בחלב לאחר שנתערבו נעשו גוף אחד של איסור.

וקשה לכאו' דהרי בסי' צב איירי בחתיכה הראוי' להתכבד שכנ"ל הבאנו דאמרינן הכי דוקא באיסור מחמת עצמו, והט"ז שם או' דמדובר באיסורה בלוע, ומשו"כ אוסר דוקא דרך בישול ובאם לשי' הט"ז מיירי שם באיסור בלוע, הרי לא חל עליו גדר חתיכה הראוי' להתכבד, וצ"ע.