בגליון תשסח העיר הר' מאיר צירקינד על דרך לימודו של הנתיב החיים מה שלמד הפי' במ"ש אדה"ז בסי' ל ס' ה דיש מחלוקת במי ששכח להניח תפילין כל היום אחר שהתפלל תפלת ערבית מבע"י וז"ל אדה"ז "יש מי שאומר שאסור להניחן אז ... אבל אם הוא לא התפלל עדיין אפי' הציבור התפללו אין בכך כלום ... ויש מי שחולק ע"ז וטוב לחוש לסברא האחרונה" עכ"ל. שהנתיב חיים למד שהיש מי שחולק ס"ל שאפי' אם הוא לא התפלל אם כבר התפללו הציבור אין לו להניח תפילין. והעיר הנ"ל שאין זה בדקדוק דהיש מי שחולק הוא הש"ך ביו"ד סי' קצו סק"ד והוא סובר דאפי' אם הוא בעצמו וגם הציבור התפללו מותר להניחן. ומשום זה כתב אדה"ז לחוש לסברא היינו להחמיר במ"ע דאורייתא ולהניח תפילין.

ובאמת יפה העיר הנ"ל שי"ל שזהו הפי', אבל הוודאות שלו מצד הלשון "וטוב לחוש" אינו מובן שהרי לכאורה מסתבר לומר כמ"ש בהנתיב חיים דטוב לחוש היינו להחמיר ולא להניח תפילין וכמ"ש בתהלה לדוד וז"ל "מ"ש המ"א .. והרב ז"ל ויש מי שחולק ע"ז וטוב לחוש ... וכיון דהסברא לחומרא הוי משמע לי דהיש מי שחולק הוא דעה ראשונה ביו"ד בסי' קצו ... וז"ל הש"ך על מ"ש בשו"ע ד"יש אומרים אם התפללו הקהל ... אינה יכולה לבדוק ... מאחר דהקהל כבר עשו אותו לילה" "אע"פ שעדיין היא לא התפללה ערבית" (וע' ג"כ במ"מ שעל הגליון ס"ק כא "עי' ביו"ד סימן קצו סעי' א וכן משמע מל' הש"ך ס"ק ג").

ואפי' לפי מה שממשיך התהלה לדוד שם ומבאר דבאמת נראה לומר דהיש מי שחולק הוא כמ"ש הנ"ל, אבל ע"ש בלשונו "ואף שלשון וטוב לחוש וכו' דחוק דהא לסברא הראשונה אסור להניח מ"מ כן נראה לי להלכה" היינו שמצד לשונו של אדה"ז יותר נ"ל כמ"ש שהנתיב החיים אלא שמצד ההלכה יותר נראה כהש"ך בס"ק ד ועצ"ע. ולא באתי אלא להעיר.